איך מלחמה מקבלת שם/ אלמוני

איך מלחמה מקבלת שם?

איך יודעים לבחור?

האם לפי מספר ההרוגים הרב,

או לפי אותו חייל שהביתה לא שב,

החייל הזה אשר הביא לנצחון או הפסד,

ואנו רק כתבנו לו הספד.

האם לפי אותה דאגתה של אם,

אשר ישבה בבית, תלשה את שערותיה מדאגות

ובסוף זכתה רק לדמעות ניגרות.

האם לפי המדינה שבה נלחמנו,

המדינה שפגענו בה והיא בנו.

אותה מדינה שגרמנו בה לכך-כך הרבה חללים,

ואנחנו עוד מעזים תמיד לחשוב שאנו המסכנים.

האם לפי השטח שנכבש,

השטח שנכבש או כובש,

שעליו בעצם כולם נלחמים ומתים,

האם השטח הזה שווה את כל הדם?

ואת הכאב שחודר בסיום אל תוך האדם.

איך מלחמה מקבלת שם?

ובנימה יותר אופטימית אני גאה לבשר שיש לי אלף כניסוות!!!

אלף!!!

האושר!!!

חחחח

תראו:

במילה אחת- מדהים!

היה כ"כ כל כך כיף!!

ו-חנץ אני לא מאמינה שלא הבאת מצלמה...-_-..

מה נעשה בלי תמונות?

סתם, לא נורא, העיקר שנהנינו,

אם יהייה לי כח אני אכתוב פוסט יותר מעמיק בנושא רוק עצמאות.

 פשוט אין לי כל כך זמן כרגע,

עם כל המתכונת המגעילה הזו במתימטיקה...

רק רציתי להראות סימני חיים, ושעוד לא מתתי,

חחח

אוהבת שחר

נ.ב.

נדב- אתה חייב לי שניצל תירס!

חחח

חנץ היא:

א- אוהבת ותומכת בכל מצב

ב- באה תמיד כשצריך, וגם כשלא חח סתם

ג- גגם חן קיווי וסטרייך סקסי!

ד- דם, אש ותמרות עשן היו מנת חלקה בהרבה ל"ג בעומרים XD

ה- היא פשוט היא!

ו- וגם חנץ, חני, חניייץ, וחנה ^^

ז- זה אומר שיש המון אנשים שאוהבים אותה שימציאו לה כל כך הרבה שמות! XD

ח- חברה מדהימה, הכי טובה שהייתה לי \חולת אביב גפן

ט- טוב, גם חיננית XD

י- יפה כמובן

כ- כל מה שתרצו!

ל- לא, זה לא כולל חזה נגיש בשעות הפנאי T^T

מ- מה עושים?! לאן הולכים?!  \מסטולה ברמות כשהיא קמה

נ- נוראית

ס- סתם, נראה לכם?

ע- עוד לא ראיתי אותה ___________ (אתם מוזמנים להשלים)

פ- פ

צ- צילום אצלה זה דרך חיים!

ק- קיווי!!

ר- רוצה מצלמה חדשה של קנון, המקור מהימן ^^

ש- שניצל תירס זה הקטע שלה חחח

ת- תמיד תמיד תמיד אני אמשיך לאהוב אותה, לא משנה מה.

אז חנצי,

אוהבת אותך המווון שתדעי רק אושר, שתמשיכי לחייך ולהתפסם כמו שאת תמיד!

תמשיכי להצחיק אותי ברמות עם יציאות חמודות, אל תוותרי אף פעם על העקרונות שלך,

תשמרי על כל הכשרונות המיוחדים שלך, שירה, ציור, פיסול וכל דבר שאת רק נוגעת בו שהופך למיוחד ויפה,

שתמיד תזכרי ותדעי שאת החברה הראשונה האמיתית שלי שהיא באמת חברה, שאת הראשונה שהייתה לי איתה שיחת נפש,

ושאני כל כך שמחה שאת זו שאני מדברת איתה על הדברים הכי אישיים ואמיתיים שלי,ושכל כך כי לי לחלוק

איתך הכל!

לפעמים יוצא לי לחשוב- איזה מזל שאת זו את, ושאין חן אחרת, כי עם חן אחרת הייתי בטח משתגעת.

נשאר לי עוד משהו שרציתי לעשות אבל יש לי קצת בעיות עם זה, זה יגיע בהקדם ^^

אוהבת אותך המון! כל כך הרבה!

שחר

מספר על היד/ אלה דור-און

פעם בקיץ, כשנשארנו לבד,

ראיתי לסבתא מספר על

היד.

הייתי פעוט-סקרן וחוקר-

שואל ומשיב מבלי לדבר.

הנחתי ידי הרכה על זרועה

ורציתי לתלוש כל ספרה

ממקומה.

וסבתא חיבקה ונישקה-

בלי הסבר.

רק אמרה חרישית-

כשתגדל אספר.

מתחלפות העונות כגלגל

סובב,

שוב הקיץ מגיע לוהט

וצורב.

שוב קולט מבטי על יד

חשופה

ספרות מוכרות, חרוכות

בקפידה.

סבתא- ביקשתי בקול

מתחנן-

תרשי לי, תרשי לי גם-כן,

תרשי לי כמוך על היד לצייר.

והיא רק חייכה- לא

 הוסיפה דבר.

מתחלפות העונות, הקיץ

חוזר.

אני כבר בן תשע. אני כבר

בוגר.

לסבתא שלי מספר על היד-

לא נמחק עם הזמן, טבוע

לעד.

רציתי לדעת, רציתי

הסבר-

מדוע לה יש ואין לאחר?

וסבתא התחילה פתאום

לדבר, סיפרה על תקופה

קרובה- רחוקה,

על עם בגולה, על שואה

וגבורה,

על קור ורעב, מחנות

עבודה,

וכיצד דרך נס ממוות

ניצלה.

פעם בקיץ, כשנשארנו לבד,

נשקתי לסבתא חזק על

היד.

זה שיר שמצאתי, כשחיפשתי חומר על השואה, אין לי סבא או סבתא שעברו את השואה, כל בני המשפחה שלי שהיו בסיכון הזה  עלו לארץ לפני שזה התחיל,

היה לנו קרוב משפחה, או יותר נכון חבר משפחה שהיה שם, אבל הוא מת, מזקנה,

היה לו מספר על היד, אני זוכרת את זה,

קראו לו משה,

הוא עזר לאבא שלי בחנות ,כשעוד הייתה לו קונדיטוריה (לאבא שלי), והוא אהב אותי, משה,

הוא היה אדם כבן שישים מתוך הזיכרון שלי, אדם אוהב וחם.

הייתי ילדה קטנה, ישבתי עליו הרבה פעמים, ראיתי את היד, אני זוכרת אותה, ואת המספרים,

 אני גם זוכרת שפעם נגעתי במספרים וליטפתי אותם.

לא ראיתי אותו הרבה אחרי הילדות שלי, הוא נעלם, מת, התמוגג,

הוא מת כשהייתי בכיתה ח', זה היה עצוב, למרות שלא התראתי איתו הרבה שנים, זכרתי,

זכרתי כמה הוא אהב אותי, ופתאום,

כל כך אהבתי אותו.