יום שישי היה בין הימים היותר מדכאים שהיו לי השנה,

נועה עשתה מסיבת יום הולדת בכפר סבא אצלה בבית, שישי שבת, ואני הייתי צריכה ללמוד למועד ב' בשישי ושבת בשעות ספציפיות, ובשעות שהייתי אמורה לסיים ללמוד כבר לא היו אוטובוסים,

כל השישי פשוט ניסיתי לסדר לי הסעה לכפר סבא בהלוך וחזור,

השישי הזה היה מורכב מכל- כך הרבה תקוות, ונסיונות, ואכזבות, וציפיות, אולי ככה, ואולי כאן ואולי פה, ואולי בכל זאת, ואולי ואולי ואולי,

ובסוף שום דבר לא הצליח! והכל התחרבן ושום דבר לא הלך לי, זה פשוט היה כל כך מדכא, וכל הזמן חשבתי על נועה, וכמה כולם יחגגו שם וייהנו איתה, ואיך אני לא אהייה שם, וכמה מרגיז זה, וכמה מבאס זה,

ופשוט כבר לא היה לי כח לכלום, כל השישי הייתי עסוקה בלחשוב על תוכניות איך בכלל להגיע לשם בשעות נורמליות  שמתאימות גם ללימודים וגם לתחבורה בשישי שבת  עד שבכלל בקושי יצא לי ללמוד...

כל הזמן הסתכלתי בשעון ואמרתי, אה, עכשיו נגמרים כל האוטובוסים ועוד חצי שעה זה מאוחר מדי ועוד חמש דקות וזה מאוחר מדי ועכשיו זה מאוחר מדי כי המסיבה כבר התחילה..... וזה כל כך ביאס,  בסוף יצאתי בערב עם כמה חבר'ה מריאלי,

 מה שקצת עודד אותי, אבל למחרת בבוקר הבאסה חזרה... היא עברה אחרי יומיים אבל זה עדיין היה ממש מדכא.

נועה,

רק רציתי להגיד שאני ממש מצטערת שלא הגעתי, כל ך ניסיתי וקיוויתי ורציתי, אבל אני חושבת שאני עוד אבוא לישון אצלך מתי שהו החופש, בלי מועדי ב' במתימטיקה באמצע.

אוהבת אותך

ומקווה שאת מבינה

שחר