היא ניצבה שם מולי

זוהרת ומהממת ביופיה

הסתנוורתי מהעוצמתיות שבה

היא נתנה לי הרגשה שאם אביט בה יותר מדי זמן אתעוור

היא כולה קרנה חום שהפיצה לכל סובביה

ונראתה כל כך בלתי ניתנת להשגה

כל כך רחוקה ממני

ועד שאגיע אליה, אמות

כל כך יחודית, אחת במינה

שאין עוד כמוהה.

היא ניצבה שם,

קורנת אך מוקפת בריק עצום

לבדה, בלי אף אחד קרוב

בלעדיה עולמי היה חרב עלי

בלעדיה חיי לא היו מתקיימים

היא נתנה לי תחושה שאם לא היא אז החיים יהיו קודרים, אפורים וחסרי טעם

היה נראה כאילו פרחים פורחים בזכותה

כל כך עצומה וקורנת

ככה עמדתי שם

על ראש הגבעה בשעת שקיעה יפייפה

והבטתי בה,

בשמש הגדולה

השוקעת בקו אופק אינסופי.

קטע שכתבתי, מקווה שאהבתם,

תגיבו לי ותכתבו מה דעתכם

^^ שחר