| 8/2006
פרק 24 - נדודי שינה
כאשר שיילי השמיעה נשימות קלות, הבין ג'יג שנרדמה. עברה שעה, עברו שעתיים, והמחשבה היחידה שעלתה לו בראש, היא מה מוניקה ושון עושים עכשיו. טוב, מן הסתם שישנים..
'אני ישן לצד הילדה הכי יפה שיש, שבמקרה גם רוצה אותי הכי שיש, ואני דוחה אותה, כמו טיפש. כמו טיפש שמאוהב באחרת..". חשב לעצמו.
הוא רק שמע את שעון הקיר הכחול מתקתק. כל רגש קטן הפך בשבילו לעצום, והראש של ג'יג עמד להתפוצץ. בזהירות, בלי להרעיש, קם מהמיטה ויצא מהחדר, כדי לקחת כוס מים מן המטבח.
כאשר נכנס למטבח, הוא קלט את מוניקה, יושבת על יד השולחן ואוכלת מעדן חלב.
"נדודי שינה". חייכה חיוך מאולץ.
"כנ"ל". השיב במבט עצוב. הוא כל כך רצה לאחוז בה באותו רגע, ולומר לה כמה שהוא התגעגע. אבל עכשיו, היא שייכת לאקס של החברה הטובה ביותר שלו, שהוא גם במקרה אח של חברתו.
אבל בעצם, מה זה שייכת, היא לא רכוש של אף אחד! וחוץ מזה, חבר זה לא קיר, זה רק טפט.
"מוניקה" "ליאור". אמרו שניהם יחדיו.
"אתה קודם".
"את קודם..".
"נו, לא, אתה".
"טוב.. הממ.. אני לא יודע איך להגיד את זה ממש.. אבל.. אני.. נו.. את יודעת. אוהב אותך". מיהר להתיישב בכיסא הסמוך לה ולאחוז בידה.
"כמה שהתגעגעתי למגע הזה". חייך.
"לא... ליאור, אסור לנו. שיילי. שון". אמרה, ולא ניתקה מגע עם ידו של ג'יג.
"נו, לא אכפת לי מהם! ואני יודע שאת רוצה, ואני מצטער, אני כל כך מצטער, הבריחה שעשיתי הייתה מקצועית בלבד. אני לא חשבתי שזה ישפיע ככה על הקשר שלנו.
וזאת פעם ראשונה שאני אומר דברים כאלו למישהי..". החליש את הטון, וריכך אותו.
"אווו ליאור..". נמסה. היא נישקה אותו נשיקה רכה, רטובה, נעימה, ומלאת פרפרים.
ג'יג הרגיש בעננים, אך לא לזמן רב.
השניים שמעו דלת נפתחת. במהרה מוניקה ניתקה מגע.
"אוי לא, מה עשיתי?! זאת הייתה טעות". מלמלה לעצמה, בדומה לאותה פעם שטיפלה בו כאשר היה פצוע.
"לא! זו לא טעות, ואת יודעת את זה!".
"ליאור, אני עם שון עכשיו". אמרה ברשמיות, הלכה לכיוון חדרו של שון, ונכנסה לתוכו.
היא השאירה את ג'יג ליד השולחן, בוהה באותה דלת, הדלת לחדרו של שון, שנסגרה לאחר שנייה.
בוהה, ומבולבל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
