| 8/2006
פרק 23 - "צירוף מקרים".
ג'יג ופיג חזרו בשעה 11:30, מהסיבה שלקחו את הרכבת האחרונה היוצאת מת"אב מרכז. בעודם מתחילים ללכת לכיוון הבתים שלהם, הנמצאים כ15 דקות הליכה מתחנת הרכבת, נשמעו הצלילים המתחזקים של My Immortal. הפלאפון של ג'יג.
"הלו?".
"ג'יג, מה נשמע?".
"הו, היי שיילי, הכל בסדר. מה שלומך?". ענה ביובש.
"בודדה". צחקקה. אם היה מדובר במוניקה, כבר מזמן היה ג'יג מפלרטט בחזרה, אך הוא נזכר שהבטיח לפיג (בעת היותם יורדים על מגש פיצה בעגבנייה) שיזרום עם שיילי לזמן מה, ושלא ימהר לעשות דברים חפוזים ללא כל מחשבה.
"הממ.. לבוא ולארח לך חברה ללילה?".
"הרמז לא היה עבה מספיק?".
"עבה, עבה, אני רק מלווה את פיג, אני לא רוצה שהיא תלך לבד בחושך. כרגע חזרנו מת"א".
לאחר שהודיע להוריו שישאר לישון אצל שון (כדי להימנע מחוסר הנעימות וההבכה של - "ליאור? יש לך חברה? אווווו") ולאחר, שליווה את פיג לביתה, הגיע ג'יג לביתם של שון ושיילי.
הוא דפק דפיקות חלשות ביותר על גב הדלת, בכדי שלא להעיר את תושבי הבית.
שיילי פתחה את הדלת לבושה בכותונת משי קצרצרה בצבע תכלת, מה שהדגיש את עינייה התכולות והחתוליות. שיערה החלק, השחור והארוך היה אסוף בצמה ארוכה שהשתלשלה במורד גופה.
"שלום לך". חייך ג'יג בפה חצי פעור.
שיילי משכה אותו מיד פנימה, והחלה מנשקת אותו.
לאחר זמן קצר, של כחמש דקות, נכנסו השניים לחדרה ושם המשיכו במעשיהם.
לפתע שמע צעדים קלילים והדלת נפתחה.
בפתח עמדה מוניקה, לבושה במכנסון קצרצר בצבע סגול לילך, ובגופיית תחרה בעלת מחשוף נדיב בצבע שחור, עם עיטורים סגלגלים. שיערה הגלי היה פזוק, והיה נדמה שארך במקצת.
"אוווו פרדון! חשבתי שאלה השירותים!".
ג'יג היה המום. לסתו צנחה. מוניקה החליפה עמו מבט, אך לעומת מבטו, שהיה המום, מבטה היה אכזרי, מעט עצוב, ומאוכזב.
"מה את עושה פה?!?". שאל בקול חזר.
"אותו הדבר לגבייך!". הגיבה בטון חריף.
"ששש.. תדברו יותר חלש, שלא תעירו את ההורים שלי!".
"מה נראה לך שאני עושה פה?!".
"לא יודע, מה נראה לך שאני עושה פה?!".
"טוב, ראיתי מספיק מה אתה עושה פה". אמרה, וסגרה את הדלת במהירות.
גופו של ג'יג החל ומצטמרר. מחשבותיו התערבבו אלה באלה. שיילי, שהייתה מוכנה להמשיך במה שהפסיקו, התקרבה לעברו, אך ג'יג עצר אותה.
"למה לא אמרת לי שהיא תהייה פה?!".
"לא חשבתי שזה חשוב!".
"מה?! ברור שזה חשוב. יואו.. אני לא מאמין".
"טוב, ג'יג, אני מצטערת, בוא, אני אפצה אותך". חייכה חיוך ערמומיה וניסתה להתקרב לעברו בשנית. ג'יג עצר אותה בפעם השנייה.
"אני חושב שמוטר ששנינו נלך לישון, כבר מאוחר ומחר לימודים. אני צריך לקום מוקדם כדי לעבור בבית ולהתארגן".
"טוב..!". אמרה בפרצוף חמוץ, נשכבה על המיטה, והתהפכה לצדו של הקיר.
עם הגב אליו, אל ג'יג.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
