יוצאת מארון הקודש

טוב, אחרי שתיקה ארוכה (עבודה, לימודים וכאלה) חשבתי לעצמי מה עוצר אותי לעדכן כאן כמה פוסטים לתפארת. עייפות החומר? תחושת מיצוי? לא ברור. אולי סתם עייפות. הלימודים מקיפים את ימיי ואת לילותיי. חורשת אפילו באוטובוס. הערב בדרך הביתה קראתי פרקים נבחרים בספר שעוסק בפולמוס שנסוב סביב מימצאים ארכיאולוגיים מול סיפורי המקרא. מעניין, האמת. בני ישראל לא היו במצרים, למשל. ושממלכת דוד היתה ממש קטנה, הרבה פחות ממה שרווח בתפישה הקולקטיבית של העם היושב בציון ובתפוצה.

אבל מה, ראיתי סרטים בשבוע האחרון. לא יודעת איך. פתאום, אחת עשרה בלילה, נמאס לי לקרוא מאמרים, אז ישבתי וצפיתי בסרטים. ויש המלצות, כמובן, לשם כך התכנסתי כאן. לא אכביר במלים, פשוט תעשו חיפוש בגוגל על הסרטים ותקראו ביקורות. עדיף לקרוא אחרי הצפייה בסרט. זה משהו שאני הכי אוהבת לעשות. לראות סרט ואז לקרוא עמודים עמוסים בביקורות של אנשים רגילים. לא שניצר המשעמם, או רווה המתלהב-מדי. קשלס חמוד, ההוא מהארץ בסדר רוב הזמן. והבייבס מוואלה עסוקות מדי בעצמן. מתי תקום מבקרת סרטים אשה רצינית פה, תגידו לי. כזו עם אמירה ואיזו אג'נדל'ה, בלי יותר מדי כמויות של ציניות בכוח ואולטרה-מגניבות. באמת הגיע הזמן. 

אז ככה (חלק מסרטים כבר אפשר למצוא בדיוידי, פשוט לא ראיתי סרט בקולנוע כבר ימבה זמן בגלל הפסיכומטרי והלימודים שהגיעו יומיים ורבע אחריו):-

ילדים קטנים - המקום: פרבר אמריקאי. הדמויות ומעשיהן: בחור פוגש בחורה, שניהם נשואים, כל אחד לאחר/ת. במקביל יש פדופיל שחוזר לשכונה לאחר שסיים לרצות את עונשו. יש גם איזה אחד בשכונה שעושה לו אמבושים כל הזמן ומטריד אותו ואת אמו של הפדופיל. סרט לא רע בכלל. לדעתי המהללים הגזימו מדי. יש שם כמה סצנות ממש טובות. קיית ווינסלט האלוהית הורסת כתמיד. לדעתי משהו קצת מפוספס שם, אבל עדיין שווה צפייה. 8.5/10

closer - דרמה מפורעת ומעוררת מחשבה. קלייב אואן המהמם, נטלי פורטמן, ג'וליה רוברטס וג'וד לאו. בעיניי, מדובר בסרט שמתקרב להגדרה "מבריק". אהבתי אותו מאוד, על מוזרויותיו, תשוקותיו, טירופו והטוויסטים. שני זוגות מתערבבים זה בזה לאורך ארבע שנים. המון דיבורים על סקס בלי סצנת סקס אחת לרפואה. יופי של סרט. מעורר מחשבה כבר אמרתי. זה מה שאני אוהבת בסרטים, שאני ממשיכה לחשוב עליהם גם יומיים אחר כך. 9.5/10

prime - בעברית תרגמו ל"פשוט מאוהבת". עם אומה תורמן ומריל סטריפ. אומה תורמן נפלאה ויפהפיה. מריל סטריפ מזכירה קצת את פרנצ'סקה בהגשרים של מחוז מדיסון. יש בחור. הוא כל מה שתורמן צריכה. אחר כך מתברר שזה הבן של סטריפ, שהיא בכלל הפסיכולוגית של תורמן. ותורמן היא בדיוק כל מה שסטריפ לא רוצה עבור הבן שלה. סרט חמוד וחביב, מהסוג שמתאים לחורף מתחת לפוך עם תה ונענע ועוגיות שיפון. אני לא קרועה על הז'אנר בדרך כלל, אבל זה הרבה יותר עדיף מהעונה החדשה של השיר שלנו. פאן והומור יהודי טוב. 8/10

בוראט - הו! בדיוק סיימתי לראות. היסטרי. מצחיק. אבל מצחיק אפילו לא מתקרב לתאר את התקפי הצחוק שרצו פה. נחנקתי מצחוק. העיתונאי הקזאחי עושה את אמריקה. ועושה אותה טוב. הכי רחוק מ-pc, כרחוק מזרח ממערב. הומור מטורף, סצנות שיגרמו לבכות מרוב צחוק. ותוגה עמומה כחוט השני לאורכו, עם מחשבות של WTF קורה שם והאם זה אמיתי. זה לא אמיתי, זה מוקומנטרי, אבל הסרט עשוי היטב, אחלה פסקול. והבדיחות על היהודים - עילוי. הסרט הכי מצחיק שראיתי בשנים האחרונות. מזמן לא צחקתי כל כך הרבה בסרט אחד. סשה ברון כהן קומיקאי בחסד. כבוד! 10/10

וחוץ מסרטים, יש גם המלצה על הופעה. עמיר לב, בתמונע. נראה לי שיש הופעה בסוף החודש, שוב בתמונע. לכו לראות. 60 שקל כרטיס. הופעה של קצת יותר משעה וחצי. הופעה שגורמת לכן לרצות להתלטף. פשוט ככה. מתח באוויר מהול בחרמנות, הרבה עשן סיגריות וריח אלכוהול. יש הדרן ונגנים נפלאים לצדו של הלב. 9/10

::וגם ספר::: "המוזה והבת", מאת ג'וליה אלוורז. ספר מקסים ומרגש, הפואטיקה של הנשיות, סיסטרהוד, המון אהבה וחמלה בתוך כאוס מטורף של שליטים רודניים ואכזריים ברפובליקה הדומיניקנית והבלאגן של קובה (שום מלה על צ'ה גווארה). סיפורה של המשוררת הלאומית של הרפובליקה הדומיניקנית סלומה אורניה שזור בסיפור חייה של בתה קאמילה. בתוך כל הטירוף יש אור ותקווה וחלומות ורעיונות גדולים והפיכות חברתיות ורעב ותשוקה. לפעמים אני קוראת ספרים כאלה, רומנים היסטוריים בידיוניים וחושבת - לעזאזל, דבר לא השתנה. הרוע עוד פה, רק עם מנגנונים יותר מתוחכמים. ועדיין, אושר גדול ותחושה של פליאה והכרת תודה על הספר הנפלא והמרגש הזה. שיר הלל לתקווה ולאהבה. מרגש עד דמעות. מומלץ ביותר (למרות שהתרגום פה ושם נופל למהמורות לשוניות לא ברורות), אבל בסך הכל סיפור סוחף. 9.5/10

תתפנקו.