הצעצועים רואים הכל

איך זה קורה שדווקא בלילה הכל מאוד הגיוני, ברור.

לאור יש איזה יכולת מעוותת על הדברים ההגיונים. כל המחשבות הצלולות בלילה מקבלות איזה מוטציה מפחידה למחרת עד שכבר אי אפשר לזהות אותן.

בלילה אני מה אני צריך ורוצה באופן ספציפי. מאוד. אני יודע מה אני צריך לעשות דבר ראשון שאני אקום מחר בבוקר, ואז אני מתעורר מסטול.

אפילו האור של החדר מונע ממני לחשוב בצורה חדה. אני לא חושב שהייתי יכול לכתוב פוסט כל כך אסתטי מבחינה לוגית בשעה אחרת (אני לא יכול שלא להיזכר בילדים האלו שהיו בקבוצת ניסוי שגידלו אותם בלי אור באיזה מרתף חשוך ואז היה להם חוסר בויטמין D והם יצאו פגומים. חתיכת סיפור יפה לפני השינה) או פוסט בכלל.