אני בדר"כ לא מעדכנת בתדירות כ"כ גבוהה (בעיקר כשפוסט הקודם כה פופולרי)
אבל היום היה לי משעמם בשיעור ערבית השני... ובשיעור תנ"ך והיסטוריה... אז ציירתי (:
ושוב, את הסמל של מטאליקה.. כי את של איירון מיידן או מגהדת' לא היה לי כוח.
אז הנה המטאליקה של היום:
וזה המטאליקה של... טוב, לפני הרבה זמן. (זה הרבה פחות טוב)
וזה סתם הסמל של מיידן מהתקופה של הסמל הלא כ"כ מוצלח של מטאליקה, גם לא משהו, יש אחד יותר טוב-אבל כחול.
מה אתם חושבים? מה יצא יותר טוב? הראשון או השני? D:
טוב, אני סיימתי לדבר על שטויות בערב יום הזיכרון.
היה את הטקס הקיני, שהקראתי קטע ממש יפה, על אבא שמספר איך זה לחיות בלי הבן שלו. הטקס יצא ממש טוב, היו קטעים לעניין.
בדיוק כשהוצאתי את הגיטרה לנגן, איתי היה צריך אותה. ><' אחרי שרבע שעה הוא ישב בחדר והקשיב להן שרות =\
מהקטע שקראתי:
"לעיתים רחוקות מדי אתה מתגנב אלי בחלומותיי.
כמעט איתי, כמעט כמו פעם.
אתה צוחק אליי, מתעתע בי בתנועותיך המהירות ובקולך שכמעט וזכרתי במדיוק.
אלו זמנים בהם חלומות עליך הופכים להזדמנות יחידה, לאותה אשליה מתוקה, שבעצם דבר לא השתנה ושאתה כאן איתי.
אבל על אותן שניות ספורות בהן נעשה חסד עמי, יורד המסך באיטיות מכאיבה".
"אתה נעלם לי, נעלם לי שוב ושוב. משאיר אותי רעב אליך.
הימים שחולפים בלעדיך מרחיקים אותך ממני.
הילד שלי, הילד שלי ממש, הולך והופך לזכרונות רחוקים.
זהו הקרב הארור ביותר מבין כל הקרבות שידעתי.
זו המערכה נגד השכחה כשהזיכרונות ממך דועכים לאיטם בעל כורחי".
-זה לא כל הקטע שקראתי... רק חלק קטן, ונוגע ללב.-
אח"כ כמה אנשים ואני הלכנו לטקס ביד לבנים ושם ראינו כמה אנשים מביה"ס, חוץ מכמה קטעים, הטקס היה גם מעולה.
יזכור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: