החום והלחות התל-אביבי גורמים לי לחירפון טוטאלי עד כדי שיתוף של מה אני שונאת שקורה לי.

מה, ברצינות, כשחושבים על זה, יש מלא מקרים מרגיזים שאנחנו נתקלים בהם בערך כל שנייה בחיים.

להלן הפירוט:

כשאני הולכת לדואר, אני משתדלת להכנס כמה שיותר מהר לתור ואז מישהו תמיד אומר לי 'יש אחריי מישהו בתור'. האני הנחמדה כמובן מחייכת בחיוך לא מזיק וחושבת לעצמי בראש למשך כל שהייתי בתור, שאני צריכה לדאוג להזכיר לבא אחריי שיש מישהו/י לפניי. ואז, אני מופתעת לגלות במשך כל שהייתי בדואר, שהמישהו/י לא קיימים! או לפחות, לא באים. ומכאן אני חושבת, האם אני בעלת מראה מפחיד או שפשוט רוצים לשגע אותי?

המקרה הבא הוא תופעת האוטובוס המבלבל לאנשים עיוורים כמוני. כזכור לכם ואפילו לי, אנוכי לא רואה כ"כ טוב מרחוק מה שלמעשה, מצריך ממני לשים משקפיים. שלא תטעו, אני באמת שמה משקפיים, אבל רק בבית או (לשעבר) בכיתה. בחזרה לתופעת האוטובוס המבלבל, תמיד קורה לי כשאני מחכה לקו הארור מכל תולדות הקווים הארורים, 86 (אגד), אני מתבלבלת בקו אחר שהוא אגד וחושבת שזה 86. מה שלמעשה קורה זה, שהנהגים של הקו האחר (88) תמיד מתעצבנים שאני קמה ועוצרת סתם את האוטובוס ואז חוזרת לשבת כי אני מגלה שזה לא הקו הנחוץ.

בפעם האחרונה שזה קרה, מנעתי מעצמי קבלת עצבים של הנהגים הנחמדים שלא נראים כמו בפרסומת, ושאלתי בתחכום רב את הנהג של 88, 'אתה מגיע לעזריאלי?' ואז הוא חייך ואמר שלא. ועל כך נאמר - פיו, זה היה קרוב.

אבל הכי מרגיז זה, כשאני קמה כל בוקר וניגשת לצחצח את שיניי, אני מגלה שאחותי שוב לא רחצה את שאריות משחת השיניים שדבוקים לכיור הסקסי והחדש בביתנו. עובדה זו מצריכה ממני שני דברים;

1. עצבים על הבוקר

2. ניקוי המשחה שיצרה גוון חדש מהכחול, אדום והלבן.

מסקנה: אל תנסו זאת בבית.

תופעה נוספת היא הסבר החפירה להיותינו אנשים מודרניים - מאחר ואנחנו חיים במאה ה-21, יש לקחת בחשבון את השפעות הטכנולוגיה שגורמות לאנשים ליצור פן חדש של הצקות/חפרנות/קדחנות מסויימת.

להלן הדוגמא המפורסמת מכל; תופעת המסנג'ר החביב והאהוב על כולנו יותר מאשר האיי סי קיו (רבים יסקלו אותי על כך). כפי שידוע לרובנו, אנשים מוסיפים אותך לרשימה, אתה אותם וכך התהליך זורם בזמנך הפנוי במחשב. למשל, הרשימה שלי היא מאוד מגוונת, עם אנשים שונים בגילאים שונים, חלקם אפילו בני משפחתי, מכרים מכיתתי וכו'. אבל בתופעת הש' המציק, אני מניחה שכולם נתקלו. הש' המציק הוא למעשה אותו הבנאדם שתמיד ישלח לך הודעה איך שאתה מתחבר, אפילו כשה- MSN היום עוד לא עלה. הוא אותו אחד שהשיחות איתו יתנהלו כך:

הש' המציק: הייייייייייייייייי

הנחפר: (מתלבט אם לענות) היי.

הש' המציק: מהההההההההההההה קורהההההה?????????!!!!???

הנחפר: (הוא למעשה כבר מפוחד) בסדר, מה איתך?

וכן הלאה.

עליי להוסיף, כי בעקבות מקרים כאלו, כמו ש' המציק, אנחנו האנשים, נוטים לפתח את חוש הסינון, שהוא מעולה לדעתי. אך ישנה בעיה אחת; אי אפשר לשנות את ההודעה האישית במסנג'ר שדורשת כ"כ הרבה צומי או להראות לכל הרשימה איזו מוזיקה מאגניבה אתה שומע.

לכן, חסמו את תופעת הש' המציק, או ש.. אל תענו.

המקרה האחרון, הוא מקרה האמא. האמא היא למעשה בחורה. סליחה, אישה האחראית על תיחזוק הבית. היא מקפלת את הכביסה, מכינה אוכל, מתלוננת על מצב ארון בגדינו וכמובן, חופרת. אהה, סליחה. עובדת.

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אמא שלי היא בהחלט תופעה אימהית. היא תמיד משננת לי את סדר יומה בעפ"י. להלן שיחה שיגרתית עם אמא:

"היי אמא, מה נשמע?"

- "בסדר מאמי. היום בישלתי, מחר יש לי לשטוף את הבית, לשלם את החשבונות (לצעוק עליי בגלל חשבון הטלפון האחרון), לדבר עם אבא (לריב איתו קצת כי הוא לא קנה לה אבקת כביסה), לנקות את החדרים שלכם (ובדרך להתלונן כמה הארון שלי לא מסודר ושעוד מעט אני בת 19), לקנות חלב מהמכולת (שזה למעשה גם מתוקים, לחם, גבינות, חומרי נקיון למיניהם), לתלות ולהוריד כביסה (לטיפולי). בקיצור, חבל על השיחה, נדבר כשאני אחזור לבית".

אבל עדיין, אי אפשר בלעדיהן.  

להית' :)