גייהנום

הקטע הזה נכתב אתמול בלילה לראשונה. המחשב קרס ולקח יחד עימו לתהומות הווינדויס את הגרסה הראשונה. מאז אני לא אותו אדם. ניסיתי לשחזר אך אני לא מצליח לגעת ביופי של הטקסט מאתמול. צר לי ידידיי, אך ניסית. בינתיים, אני חושב שהפרוייקט החדש שלפניכם מרגש.

מכבסים מילים

היום התלבטתי שעות ארוכות, מתי הייתה הפעם האחרונה בה אהבתי. מתי חלחל דיסוננס אופטימי לחדרי הזיכרון הרגשי. וכן, אני יודע, אהבה היא מילה שחוקה, מטונפת, משוחה בצבעי ארגמן עזים ומדוברת יתר על המידה בטלנובלות מגוחכות וקלישאתיות. התניית האהבה שייכה עצמה לתופעת נינט טייב ויהודה לוי בתמונות פפראצ'י מצועצעות יתר על המידה. ועדיין, האם נעניק למרסקי השפה העברית את הזכות לנכס מילים שמשמעותן מפוארת וקמאית? האם נעניק להם להם את היכולת להשתמש כלאחר יד ולזרוק הצידה מילים מכוננות? להתנותן ללא שום אשמה? אני מניח ומקווה שלא.

אני מרשה לעצמי להתגעגע לאהבה. אהבה אמיתית. אהבה ללא ייסורי מצפון. ללא חרדת נטישה. ללא הרס הדדי. הרס עצמי. ללא משחק מחבואים ותופסת. ללא נגיעות מרוחקות והיסוסים מפולבלים. ללא סובלימציות. אהבה ששכרה בצידה. כזו שמריחים בבוקר, רק כשמתעוררים, ושואפים פנימה, עמוק, לריאות, עד הסרעפת, עוצרים את הנשימה, מרחרחים, חשים, כדי להכיל את הוויתה. כזו שמתגעגעים אליה כבר במעלית. כזו שהאמון בה מזוקק בדיאלוג. תובעים בה את ההדדיות בנינוחות. מעצימים בה את האינטימיות מתוך אינרציה בריאה. נמנעים מלחרב אותה בצעדי ענקים מגושמים. נמנעים מלהרוס באהבה תהומית שמתגלמת בשנאה. שמתגלמת בבריחה מהתמודדות. כזו שמתמודדים עליה ונהנים מההתמודדות. כי הדרך חשובה לא פחות מהיעד. כי היא בעיקר דרך.

כבר הרבה זמן לא הייתי מאוהב. כבר המון זמן לא ניכחתי אדם אחר. לא ניכחתי נשמה. ניכוח. איזו מילה יפה. המראית השתלטה על ההוויה, מאיימת לנכס כל רגע אותנטי שנולד במרחב הזוגי ולשתול במרחבו רסיסי מראה מעוותים. ואולי גם על הלא זוגי. הקנאה. הרכושנות. הציניות. ההתקה. מאיימים לחסל את מה שנותר מהאהבה.

אני חוזר על מילה, מילה אחת, שצלילה שחוק, שהגייתה מרוחה. לפני כמה זמן נתקלתי בקטע מרגש של מרטין בובר. הוא שוחח על משמעות המילה אלוהים. על הדרך בה תיאולוגים משיחיים, פנאטיים קיצוניים, רודנים טוטליטאריים ניכסו את האלוהות. רצחו בשמה, דיכאו בשמה, עיכבו בשמה, שנאו בשמה והכפיפו עצמם לה, ובדרך שכחו את מהותה. את האלוהות המתגשמת באנושות. האנושות המתגשמת באלוהות. ומרטין בובר הביט במילה המצומקת, המונחת לרגליו, לרגלי הנאורות, הרים אותה מהרצפה, ניער את האבק והכריז כי עליו לטהר את המילה מהאסוציאציות הכוזבות המתלוות לה, לנתקה מציר ההיסטוריה ולחדשה. כן, מכבסים לנו את המילים, מנתקים אותן ממשמעותן המקורית, היפה, הנמצאת בהגייה, ברחישה, בתחושה. ועלינו, יחד עם זאת לנקותן ולהעלותן על מזבח מחדש. אהבה היא לא מין. מין הוא אהבה. ועל הפרדוקס צריך להתעכב ולהבין. אולי בגלל שאנחנו לא יודעים מה זו אהבה אנחנו לא יודעים לאהוב. אולי בגלל ששכחנו את האינטואציה שלנו בערוץ 2 הפסקנו לתרגל אותה. הפסקנו להבין אותה.

ומתי אתם אהבתם לאחרונה? מחפשים סיפור אהבה. ספרו את סיפורכם. אני נזכרתי. מבטיח לחשוף בבלוג הבא.

ועד אז: היום בלילה אעלה רשימת מילים מתחום האהבה שדורשות ניקיון. שדורשות טיהור. הצעות יתקבלו בברכה.ולשם ההתחלה:

ניכוח/מראית/זוגיות/ביטול הזוגיות/אינטימיות/אהבה/שנאה/הדדיות/מין חופשי/אחדות של ניגודים/כנות/אמון/אינטימיות/מערכת יחסים/ ???

ארז