"בבקשה, צייר לי כבשה!"

4 שנים.

אני כל כך אוהבת את הבלוג שלי.

לפני כמה ימים תהיתי כמה זה אבסוד, האהבה שאני חשה כלפי דף אנטרנטי.

אני מרגישה שזה הבית שלי, המקום לבכות ולצחוק ולהיות.

אני אוהבת כל פוסט, זוכרת כל משפט, מתרגשת ומתמלאה  בזכרונות, מסוקרנת מאותם הפסטים שכתובים כחידה ולא מצליחים לעורר בי את הזכרון, את הסיטואציה ממנה נכתבו.

אני אוהבת לכתוב, מתרגשת ממעט הקוראים האקראיים, אוהבת את הדברים שאני כותבת.

איזה מזל שלפני 4 שנים פתחתי בלוג :)