סיפורי קומקום

גד"שניק אימתני גד"שניק אימתני.

*גד"שניק- בחור שעובד בגד"ש, כלומר גידולי שדה. מזן הקיבוצניקים המחוספס והקשוח ביותר.

שלום ילדים וילדות ושנה טובה! מה שלומכם היום? האם אתם מבלים בנעימים את החופשה?

אני, בכל אופן מתכננת: לישון, לנסוע לאירוע משפחתי, לישון, לנסוע לאיל, לישון, לחזור מאיל ו...לישון. וזו תהיה רק טעימה ממה שמצפה לי בכיפור-גשר-סוכות. במילים אחרות, אם מישהו רוצה לדבר איתי בימים הקרובים וזה לא יהיה בענייני צוואה וירושה שמנה שהוא מעוניין להעביר לי, שישמור את סודותיו בבטן ולא יפריע לשנת היופי שלי [לא שאני זקוקה לאחת כזו, כמובן].

זה לא ייאמן שעכשיו עוד לפני החגים וכבר הספיקו להגיש אותנו לשלושה מבחנים ובוחן, שלא נדבר על להגיש את שייקספיר ועבודה בביולוגיה בבית הספר, להוציא אותנו להכנה לטיול סוכות בשומר הצעיר [נסענו אתמול וזה היה בערד... וירד גשם!!! עד שסוף סוף מגיע לערד מישהו שלא באמת חייב לבוא לשם כי הוא עולה חדש או מטייל שאיבד את דרכו או סתם מישהו שנרדם על קו 389 זה חייב להיות באחד מחמשת ימי הגשם היחידים באיזור?!] ולסחוט בכל דרך אפשרית. אני רוצה לדבר עם הליצן שאמר שכיתה י"ב תהיה קלה יותר.

אבל אולי אני סתם שבוזה עכשיו כי היום גם למדתי עד שלוש וחצי, גם גויסתי לפזר כסאות ושולחנות בדשא ליד חדר האוכל [שעה וחצי של עבודה בשיתוף פעולה: אני מסדרת כיסאות והשאר יושבים עליהם], חוג פילאטיס עצבני במיוחד וחזרה על השירים העילגים לטקס ראש השנה. ובעניין הזה, אני נשבעת שבטקס הבא שיבקשו ממני לשיר בקיבוץ אני אדרוש שילוו אותי או שלומי שבן או רוחו המתה של ריי צ'ארלס, יש אצלנו בקיבוץ כמה אנשים שמתמחים בסיאנס... פשוט נשבר לי מפסנתרנים גרועים שטועים גם בחזרה החמישית ועוד חושבים שהם מספיק מבינים בשביל לקבוע לי באיזה סולם הכי נוח לי לשיר.

חוץ מזה אני לא מבינה בכלל איך לאנשים מהקיבוץ שלי לא נשבר כבר הזין מלשמוע שרה בכל טקס, חג ומעמד. אני במקומם הייתי זורקת עליי את פרוסות התפוחים הדקיקות ששוחות במי לימון על השולחן [כדי שלא יהפכו לחומות ודוחות במהלך הערב הארוך והמייגע] ברגע שהייתי רואה אותי עולה לבמה כדי לשיר, ועוד פעמיים באותו הערב! ועוד שירים שמחבריהם הולכים להתהפך בקברם [במקרה של לוין קיפניס] או... המקבילה לאנשים חיים במקרה של מירית שמאור. אני הולכת לשיר את "גלגל ענק" ואת "שנה הלכה, שנה באה" וזה יישמע כמו מרש לוויה.

אין ספק שתוייגתי זה לא מכבר כזמרת טקסים. יותר נמוך מזה אי אפשר לרדת. הבעיה היא שלא נראה לי שמכאן אני גם אצליח לעלות.

אז חברים, שמרו על עצמכם, הכינו פקקי אזניים אם אתה גרים בסמוך אליי ולכו כבר לאכול את הגפילטע, הוא מתקרר!! [ולא, אני לא באמת חושבת שהוא אמור להיות מוגש חם]

שנה טובה!