היום גיליתי שבמהלך ההיסטוריה נולדו בה 8 בני אדם. הא! להיוולד באנטארקטיקה! זה משהו להרשים איתו בחורה! בכל אופן, זה בעיני יותר מוצלח מ"אכזבות (לא משהו דרמטי)", כלומר מה אתם רוצים שאנשים יכתבו? "אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול... אחי קיבל את הפרה הגדולה של החבילת שוקולד! וזה לא הוגן! אני רציתי את זה!!!" נו באמת, זה לא juicy (כלומר מיצי)... מילא שאתם רוצים אכזבות, אבל לציין ולהדגיש שאתם רוצים את האלה שהן לא מעניינות בעליל?!
זה לא שיש לי הרבה חדשות טריות, אבל מצב הרוח שלי כל כך מרומם שחשבתי שחבל לא למסגר אותו ולשמור באמצעי האינטרנטי המתקדם שמציע לי ישרא בלוג כדי שבימי מחסור, כמו שאומרים, אוכל להסתכל ולקרוא, אזי יתחמם מעט ליבי הקשיש. כל כך קל לכתוב ולהוציא את כל המיץ כשעצובים או כועסים, אבל זה באמת נחמד להשאיר כמה זכרונות של אושר...
כי למרות שאני לא באמת חושבת שאפשר לכתוב פה את מה שעובר עליי ועדיין להשאר בתוך התדמית הקולית שסיגלתי לעצמי במהלך שנתיים וחצי של ניהול הבלוג (בניגוד לתדמית הפקאצה-פוצי-מוצי ששכחה מזמן את ההבדל בין יומן אישי לבלוג וחושבת שאנשים באמת רוצים לדעת מהם הכינויים הטיפשיים שבהם את קוראת לו [ואל חשש, אצלי אין כאלו] שתצוץ ותעלה אם אעשה כן). אבל אם אני אקרא את זה, רק את הכלום וחצי תוכן שכתוב בפוסט הזה, זה ישר יזרוק אותי למציאות של עכשיו, ואני אזכר בשעתיים הכי מהירות בעולם כשישבנו ב"עשן הזמן" ובטיול שעשינו ובדברים שנאמרו במילים ובדברים שנאמרו בלי מילים... וכן, מוכיחיי היקרים, אפשר להגיד שנפלטו לי כמה כדורים עכשיו, אבל אתם יודעים מה?... למי אכפת?
אוהבת,
מעיין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ילדה דרקון