סיפורי קומקום

יום ראשון, שבוע חדש, חודש חדש, סמסטר חדש [אם אתם חולקים איתי בצפר]. בהחלט מקסים. זה אמנם לא מרגיש כמו נקודת ציון, הרי מה שמפריד בין הסמסטר הזה לקודמו הוא בסך הכל סוף שבוע.

אבל איזה סוף שבוע...

הכל התחיל בנערת-דרקון אחת, תיק גדול אחד ואוטובוס אחד שלקח אותה מבית הספר לכביש הראשי, יום חמישי, חרוז טיפשי. משם היא הייתה צריכה לתפוס אוטובוס לתל אביב ומשם היי צפונה לגליל העליון. היעד: חנוכת הקן של עינות ירדן, אליה הוזמנתי עוד מימים ימימה [כלומר שבוע וחצי לפני כן]. אני לא אלאה אתכם בפרטים, בכל זאת, מה כבר יכול לקרות ב-6 שעות נסיעה באוטובוס? בכל אופן ~טשטוש תמונה וקפיצה בזמן~ אחרי 6 השעות האלו ירדתי בצומת גומא הישר לזרועותיהם של עמיתיתות, חברה שלו והקומונר שלו אדם [במלרע, כמו הבעל של חוה]. עוד לפני שהספקתי להגיד "סופרקאליפרג'ליסטיקאספיאלידושס" כבר נתנו בידי חולצה עם ג'ומס מקדימה וג'ומס מאחורה ואני, כמו גרופית נלהבת, לבשתי אותה מיד תוך התעלמות מוחלטת מהשילוב המזעזע של ירוק-זוהר-מרצ ואדום-לוהט-חולצה-של-ועידת-העשוקים שלבשתי מתחת. למען האידאולוגיה מקריבים גם את חוש האופנה!

אז עלינו לקיבוץ עמיר, בו נמצא הקן ואחרי הרבה בלאגן וביסקוויטים התחיל הטקס המרגש במהלכו נגזר סרט, הוגש שוקו שהכנתי אני [אורחת מועילה שכמותי] ובני הקן החסונים ואני יצאנו לשני סיבובי ריצה סביב הקן, בתרבויות מסויימות אולי זה מביא מזל... אחר כך התפנינו לערב שירה בציבור ולעוד קצת ביסקוויטים.

משנסתיימה החנוכה התגלגלנו אני, עמיתיתות ומורן לשדה נחמיה כדי לאכול [כי כל מה שאכלתי באותו יום היה סנדוויץ' שוקולד וכמה ביסקוויטים] ולישון בחדרו הפוסט מודרני והמשוכלל של מורן בשכונת הנעורים התוססת [או בעגה המקומית: חדרון בח"צ]. הוא מבני המזל שהקיבוץ שלהם מחלק חדרונים כמו סטיקרים בצומת, זה באמת גרם לי להרגיש פרפור בבטן מעצם העובדה שעוד חודשיים בערך יגיע תורי. הידד! דירת רווקות!

אצל מורן אוכלים טוב. אחרי ארוחת בוקר מזינה ומאוזנת אצנו רצנו עם התיקים לתחנת האוטובוס בקיבוץ ועילנו על האוטובוס שלקח אותנו ל....

הועידה הארצית ה-16 של השומר הצעיר!!!

הגענו תוך 4 שעות למקום שכבר התחיל לאחרונה לשמש לי כבית שני: גבעת חביבה! מיד התפניתי לחבק כל מיני ברנשים וחתיכות, להתפעל מהכמות היחסית מכובדת של קן מבואות הנגב, להירשם ולהניח את התיק בכיתה.

אחרי שכולם סיימו לעשות את אותם הדברים כמוני, הייתה מליאת פתיחה. נשאו דברים: ג'ומס [YEAH!!], אילן גילאון [ווהו!], יולי תמיר, מזכ"ל התנועה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית ו...עוד אנשים...

אחר כך התחלקנו איש איש לכיתתו והתחלנו בדבר שלשמו נתכנסנו: גיבוש עוד חלק של מגילת השומרים, מסמך שנועד להגדיר את עמדת התנועה, החזון והמטרות שלה. הנושא הפעם היה חינוך פוליטי.

אני מרוצה מהחוג [=קבוצה בסמינר] שהיה לי. היו לנו דיונים אמיתיים ואפילו חלק מאוד גדול ממה ששלחנו לצוות הניסוח של המגילה נכנס בסופו של דבר פנימה. היינו גאים מאוד [אבל סטרייטים, כלומר, אני לפחות..]. גם הפעולות היו בנויות מצויין, עם מתודות טובות... בקיצור, פנאן.

מאוחר יותר היה ערב תרבות עשוי כהלכה, עם תפאורה מדהימה וקטעים מקוריים שהכינו חניכים וקומונרים מכל הארץ ומאוחר עוד יותר הגיעה גולת הכותרת של כל ועידה: השמו"צרוק.

בקצרה: כל קן מכין להקה עם שיר [אם זה קן על רמה אז השיר קשור לנושא הועידה והוא בעל תוכן מחאתי כלשהו בד"כ, אם זה הרי אפרים אז הם שרים את i kissed a girl.] ו...מופיעים. אני מודה שהחלק הזה היה מעט חלש יותר מבשנים קודמות, אבל נשארתי ערה עד הסוף כי אחרונים [המקום השמור ללהקות האיכותיות ביותר] היו אמורים להיות להקת שכבת דרור, אמהמה, עד שהגיע תורם היה כבר 3 בלילה וההשכמה ב-6:30... ביטלו אותם.

אבל אין רע בלי טוב! במקום לנגן בשמו"צרוק מול ה-40 אנשים שעוד מצליחים להשאר ערים שיבצו אותם במליאת הסיכום והם הופיעו מול כל 900 באי הועידה! והם באמת היו מצויינים... אנחנו פשוט הולכים להיות משלחת אדירה בשנה הבאה!!! שכבת דרור תוביל ת'דור!

במליאת הסיכום הקריאו את הנוסח הסופי של פרק החינוך הפוליטי במגילת השומרים. במילה אחת: מרוצה, בשתי מילים: מרוצה מאוד. נציגי השכבות חתמו עליה והקהל הריע במרץ [או מרצ?].

ואיך אפשר שלא להזכיר את זה: האנשים.

מקסימים, מנצנצים, אקטיביסטים, נמוכים, גובהים, מרגיזים, מגודלי שיער... איפה אפשר למצוא עוד אנשים כל כך מדהימים? היו הרבה דברים טובים בועידה, אבל מה שעשה אותה כל כך אדירה היו האנשים שמילאו אותה. אם מישהו מקוראי שורות אלה היה שם... הדברים האלה מכוונים אליכם!

אז קדימה, בואו נשנה את העולם!

מעיין.