Take Me Away

למה אי אפשר פשוט ללכת ולומר מה אני מרגישה? למה צריך לשתוק ולהדחיק ולקוות שמתישהו זה יסתדר לבד? הרי שום דבר לא קורה לבד, כל דבר צריך להניע, לגרום לדברים לקרות או להיאמר. כי בזמן שאני מחכה, אני סתם משלה את עצמי..בזמן שאני שותקת קורים דברים שלא היו אמורים לקרות. וכשאני מגלה זה כבר מאוחר מדי: אני נמצאת עמוק בתוך זה, אין לי מה לעשות בנדון, הכל נופל עליי בן-רגע, ואני נשברת. ואני לא יכולה לרדת מזה..אני גם לא רוצה . רק בסוף אני מבינה שאני חייבת, כי אין דרך אחרת, כי כאן המשפט "עדיף מאוחר מלעולם לא" בכלל לא רלוונטי..כי עכשיו זה יהיה טיפשי מצידי ורק יכאב יותר.

אני מוצאת את עצמי תקועה במצב מסובך נורא:

עם זה שאני דלוקה עליו כבר יותר מדי זמן כי חשבתי שיש סיכוי, אבל אין.

עם מישהו [אחד לפחות ] שדלוק עליי ואני ממש לא רוצה אותו.

ועם חברה שנמצאת במצב לא פחות גרוע ממני - אבל היא לפחות לא משלה את עצמה.

אני חייבת לצאת מזה, ומהר. לפני שיקרה לי שוב מה שקרה לפני שנתיים. אבל כשחושבים על זה, גם אז הייתי בטוחה שאני לא אצליח, ודווקא הצלחתי להתגבר והמשכתי הלאה, והמצב עכשיו הרבה פחות נוראי.

 - - -

שבת שלום ושנה טובה, נטי.