פעם חשבתי שאני מרוויחה הרבה. עובדת בהיקף של משרה וחצי (בעל הבית בבית הספר לא מרשה יותר)
תואר שני , מכינה לבגרות חמש כיתות 200 תלמידים (4 מבחנים בשנה 20 דקות בדיקה לכל מבחן כפול 200)
ובנוסף תוספת תפקיד 10 שעות שמבלה רק בזכותו קרוב ל25 שעות שבועיות בית ספר אחה"צ
זה מה שאני עושה- ולא לא יכולה להרשות לעצמי מנקה/מבשלת/רכב וכו'
סה"כ מאוד אוהבת את מה שאני עושה באמת לא מתלוננת
קמה שמחה בבוקר, לוקחת ריטלין ובודקת את הבחינות בלילה.אחלה.
סה"כ גם די באו לקראתי הסכמים עם האירגונים השונים וכו' עוד לא הצטרפתי אבל אמרו שזה טוב.
כשהייתה השביתה הגדולה עזבתי את אירגון המורים בעיקר מפני שחשבתי שלא זו הדרך ומצאתי את עצמי מתווכחת עם השכנה שהיא אחות והיא מרגישה יותר דפוקה ממני ועם בעלה ועם עוד שכנה ואח"כ עוד אחת
בעיקר כי נמאס לי להתלונן להתבכיין ולתת הרגשה שאני מסכנה
הרגשתי שזה פוגע בי. בכבודי.
אבל עכשיו כשהעובדים הסוציאלים שובתים והרופאים בבתי החולים קורסים אני חושבת שזה הזמן להצטרף אליהם.
המדיניות הקאפיטליסטית ששוחקת את משרתי -החברה פוגעת בה.
באמת בא לי להצטרף להפגנה שלהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
