בדיוק באמצע

איבדתי את זה- בין אינסוף המילים הנזרקות לחלל האוויר. איבדתי אותה  . בין לבטים וכללים, מוטיבים ואמצעים שכחתי למה באתי הנה ומאיפה. בכלל לא שמתי לב שהיא כבר לא שם.

וכמו בסרטים המצויירים החתול נופל רק אחרי שהוא שם לב  שהוא באויר.

אני לא היחידה. כמה בקלות המסגרת יכולה להוציא את הטפל המעיקר. להבליט אותו .

אבל זה רק תירוץ.

התמלאתי במילים ריקות.

שכחתי לצחוק.לבכות. להיות אני.

שכחתי שחשוב להיות

מורה.

לספרות.

ושלא תבינו לא נכון. הרי לקשר עם כל אחד מהתלמידים יש משמעות גדולה. ושיחות ומגע שלפעמים נוגע ולפעמים לא.

אבל לחומר עצמו. להתרגשות של שיעור של גילוי של עשייה. של למידה.

לא להיות טכנית. ויחד עם זאת להכין לבגרות בצורה טובה.

לג'נגל.

לכל כיתה צורך אחר. לכל תלמיד לכל שיעור לכל רגע לכל יצירה.

ההכנה מתחילה כאן. 21:19 מחר בבוקר שיעור חדש- ביקור הגברת הזקנה- מה רציתי להגיד על האישה הזאת? מה צריך לבגרות?

למה היא חשובה?

מה שלומכם ילדים יקרים?

מה תזכרו מהגברת הזקנה שביקרה אתכם ארבע פעמים בשבוע. שחשבה עליכם בערב? שאחרי עשרות פעמים שלימדה את המחזה חשבה איך לחבב אותו עליכם? סביר להניח שלא הרבה.