גם עכשיו שאנו כולנו עומדים כאן,

ומסביבנו טוהר ולובן וחיוכים ושמש,

העולם סביבנו עדיין כה שביר..כמו מהלך על חבל דק,עדין כלכך.

לעיתם נדמה כי במציאות מורכבת כשלנו,אנחנו שוכחים להעריך ולדעת,

ולהוקיר תודה וחסד על כל הרגעים הקטנים.

רגע לפניי שמסתיים טקס החופה, הכוס היא מעין טיפ קטן לזוג ולסובבים אותו-

כדי לזכור ששום דבר אינו מובן מאליו..

שלפסוע יחד בנתיב הזוגיות, זה לפעמים כמו לצעוד על רצפה מלאה בזכוכיות,

ויש לשים לב לכל צעד ולכל פסיעה..

חשוב לזכור כי הזוגיות היא שברירית ועדינה וזקוקה לטיפוח ולאהבה,

כי בכדי להימנע מחתכים צריך לשים לב היטב איפה דורכים.

אז לזכר כל מה ששבור מסביב וליצירת שלם בתוכו,

ולעדות כי הקשר הוא תיקון ואיחוד שבו אתם מתחילים כעת.

אוהבת אתכם. 

קטע שנכתב לכבוד חתונתנו של אחי,שנשאר במעמקיי המגירה..