היא הייתה הולכת אליו כמעט כל יום אחרי בית ספר. היינו הולכות יחד ברחוב, כשהילקוט הגדול מכסה כמעט את כל הגוף ורק כפות רגליים קטנות ועדינות פוסעות על המדרכה.

הייתי נותנת לה יד לפני שהיא עלתה עליו.

חיכיתי לה למטה, לא היה לי אומץ להסתכל עליו.תמיד הוא הזכיר לי  קרנף ואני לא אוהבת קרנפים.

הם גדולים ואפורים ויש להם מן מבט מדושן ונבזי על הפנים. חוץ מזה מה זה השם הזה קרנף?? כשאלוהים חילק את השמות בטח גם הוא לא אהב את הקרנף. שאול היה קרנף בעיני, עם קרן גדולה בין העיניים. הוא היה נוגח בה חזק כל פעם.

הייתי יושבת על המדרכה ושומעת את הנגיחות, מתכווצת על המדרכה, מתחננת בפני אלוהים שיעביר את הזמן מהר ושישקיט את כל הרעש.

היא הייתה יורדת חזרה מחויכת, ותמיד אמרה ש"שאול הוא הדוד הכי טוב שיש, וכשהיא תחזור שוב מחר הוא יכבד אותה בנקניק ותקליט שהיא אוהבת ועוד נגיחה...".

שאול הוא איש רע.

אנשים רעים צריכים ללכת למקום גדול, שם ישימו אותם בתוך מכונות ענקיות וכמו תפוזים בדיוק בעונה, יסחטו מהם החוצה את כל הרוע.

אחרי הסחיטה הם יצאו להיכל גדול, שם כל איש רע יקבל כדור קטן לבן שכשבולעים אותו,מתחיל להתפשט בגוף כאב עז וחודר שימלא כל וריד קטן שבו שוכן לו בשקט הרוע...

וכל האנשים הרעים יכאבו כל-כך  בעבור כל הסבל שגרמו.

בקרוב שאול יסחט.