פילוסופיה בגרוש. |
| 3/2010
תובנות
זה פשוט שאיתך הייתי בלי חומות הגנה
כי אתה הגנת עליי
הגנת עלי מהחלומות שלי,מהפחדים שלי,מהכישלונות שלי,מההצלחות שלי,מהאהבות שלי,מהגבולות שלי,מהמשפחה שלי,מהחברים שלי,מהבכי שלי,מהצחוק שלי,מעצמי.
ובגללך,פעם הראושנה בחיי,לא הייתי צריכה את החומות הגנה החוסמות שלי.
אז הייתי חופשיה,חופשיה לגמריי
אבל עכשיו,עכשיו אתה כבר לא מגן עליי
אתה מגן על המדינה
זה פשוט כאב לי,ועדין כואב,אבל פחות לרגעים
מישהו בא וקילף אותי,ועדין לא הייתי מוכנה להתקלף,להוריד את השיכבה הזאת
החמה הזאת,השברירית,הנצדמת
אבל קילפו לי אותה בכל זאת
אז נשארתי ככה
כואבת,
נשארתי כמו פצעים שמקלפים אותם מוקדם מדי
וככה זה שלא מוכנים להפרד משיכבה
מניחים אותה בעדינות עליך,והיא תלויה והיא בכלל לא במקום
והיא מתייבשת עליך,ומתפוררת,ותנסי,רק תנסי לאחוז בה
ולהבין שלא משנה כמה חזק תאחזי, או כמה עדינה תיהיי
היא עדין תתפורר לך בידיים
והיא לא תחזור להיות השיכבת עור שלך
ששומרת עליך
שאהבת
שעברה איתך
עכשיו את צריכה להתרגל לשיכבת עור החדשה והפגומה שנשארה לך
עד שגם היא תתקלף מעצמה
ואת לא בטוחה
את לא בטוחה שנכון לך בכלל להשיל שכבות עור
ותמיד נדמה שזה נחפה עליך כי ככה זה
ואם ככה זה
אז ככה זה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
