פילוסופיה בגרוש. |
| 12/2009
התמכרתי לטעם שלך
וזה הפחד הגדול ביותר שהיה לי,
להתמכר ושתעלם.
שלא יהיה אפשר להשיג אותך,
וכמה שאני ארצה אותך כאן,
כמה שארצה..
עוד מהימיים ההם זה היה הפחד הכי גדול שלי,ומי בכלל חשב על צבא
פשוט פחדתי שאמתכר אליך,אל המילים היפות,אל הצומת לב,אל החיבוק
אל הבינינו,השנינו,האיטימיות
אז לא רציתי
וברור שנשברתי כי אני כזאת חלשת אופי לפעמים
וגם כי הייתי קצת סקרנית אולי
אולי טיפה מאוהבת
פתאום כל הכאב שהפחיד אותי בהתחלה ונעלם לו קצת עם הציפייה
מציף אותי
וקורע לי הלב
גורם לי להיות חולה
ולהשמין
פשוט להשמין
מבפנים ומבחוץ
ולשנוא את זה,לשנוא את כל כך הרבה
אני לא יודעת מה יותר קשה לי,לשחרר אותך החוצה,לחיים אחרים,לא יפים כמעט,לפחות לא בהתחלה,לשמוע אותך נהרס,לשמוע אותך צומח
בלעדי
או אם זה להמשיך פה,את החיים הרגילים מייאשים שלי
בלעדיך
רק רציתי לכתוב
שזה כבר לא ריק פה שאתה לא נמצא
זה פשוט כאב לב
וזה ממיס אותי להיות משהו שאני שונאת
זה עושה אותי עייפה
זה געגוע חזק מדיי בשבילי אולי
אני מרגישה מטומטמת בכלל לכתוב את זה
כל כך טיפשה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
