פילוסופיה בגרוש. |
| 9/2009
בטלה מזמינה מחשבות
קצת חום עם ההסטריה שצפה פה באזור הופך מיד לחשש של שפעת החזירים,אל אף שאגיד עוד מאה פעם שבאמת שלא כואב לי כלום.
פשוט קצת תשושה
קצת תשושה מהגלולות שהתחלתי לקחת,ושלא ברצוני משנות לי את הגוף.ונמאס לשמוע כבר שזה רק בראש,אני רואה את זה
וזה מתסכל.הלוואי והייתי יכולה להפסיק עם החרא הזה
קצת תשושה מהבגוריות המעשיות שלי,מהלימודים,מהדיאלוגים מהשיעורים הקשים,מהדרישות,ומהפרפקציונסטיות הזאת שלי שחוץ מלהפיל אותי עמוק למטה לא עוזרת יותר מדי.
ואולי קצת תשושה מזה שהחבר נסע לחול,מהעובדה שאני לא יכולה לתקשר איתו אחרי שאני מדברת איתו כל כך הרבה זמן
ובעיקר מהנסיון הזה להתרגל שככה זה הולך להיות כי הוא ממש מתגייס עוד שבוע וחצי
לא יכולה להשלים עם זה
לא יכולה
פעם שיחקתי אותה גיבורה מולך,כי ידעתי שאתה מפחד גם,וכי היה לך גבס אז הייתי די בטוחה שתחזור משם על ג'מלים מהר
וגם כי הייתי פחות רגילה אולי
אולי פחות אוהבת
ואולי סתם היו לי יותר כוחות נפשיים.
ועכשיו,דוכעת לי בתוך מחלה ספק מדומה ספק אמיתית ,לא מוכנה להשלים עם זה שאני יושבת בבית,לא מסוגלת להנות מזה
למרות שאני פחות או יותר מאחלת את זה לעצמי יום יום,מנוחה מכל השיגעון הזה
וכשזה כבר פה,אני לא יכולה
בעיקר כי אני בלעדיך
כי אני לא יכולה בלעדיך
מתי בשנה האחרונה הזאת הפכתי להיות כל כך תלותית בך
אלוהים מתי זה קרה?
איך פתאום שאתה לא כאן נוצר לי איזה חלל כזה של ריק שאני מנסה למלאות בעצמי,אבל זה הרי ברור שאני לא מספיקה לעצמי
אז אפילו ליצור את לא מנסה,או להעסיק את עצמך בדברים חשובים
או לדבר עם הסוכנת שלך ולהגיד לה שאת משתוקקת לעבוד או לדבר עם הצלם ולשאול אותו מה דעתו
או או או או
כל כך הרבה או
וכל כך קצת מעצמי.
"בצד הדרך יש לה פינה
אבל אין ערך, אין מנגינה
מתנגנת במקום הקנאה,
לא נולדנו שווים אף פעם
"
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
