אני, הבלוג והשריטהD:

אני סוגרת את היום השישי הכי גרוע בחיי..

שישה ימים אני מדוכאת ומבואסת מהחיים. =/

שלא תבינו לא נכון, אני צוחקת ומשתדלת להראות שמחה כל הזמן, אבל מבפנים אני עצובה.. אני משתדלת להיות שמחה אבל תמיד יבוא משהו מהצד ויזכיר לי שהעולם הזה מסריח.. =[

נמאס לי כבר..

אני מרגישה שיש לי חרא של אופי ושאין לי אפ'חד שמבין אותי.. פשוט אפ'חד!

אפילו בבלוג אני כבר לא יכולה לפרוק את הלב, פתאום אני מרגישה לא בנוח שקוראים בו X:

(מה ציפיתי? שהוא יהיה באינטרנט ולא יקראו בו? O_ם )

בנינו את הסוכה והכל הלך כ"כ חלק וטוב, בד"כ אנחנו עושים טעות ומרכיבים משו לא במקום או שיש מריבות.. הפעם כל חלק, טוב וכולם היו במצב רוח מעולה, אבל איכשהו רגע לפני שסיימנו לבנות אותה הכל התפקשש, לא מבחינת הסוכה.. אבל אמא פתאום נהייתה עצבנית וכולם היו במצב רוח רע שכזה..

גם כן חיי..

אהההההההההה

כל יום לפני שאני הולכת לישון אני מאחלת לעצמי שאני לא אתעורר יותר..

וכל בוקר אני מתאכזבת מחדש X:

יש לי את משה שבגללו לפעמים אני הולכת צעד אחורה ואומרת לעצמי, בתיה שלא תעזי לחשוב על זה אפילו..

אבלל בכללי, זה יכל להיות ממש נחמד אם לא הייתי מתעוררת..

גם בשביל אחרים וגם בשבילי.

משיו אחד פחות לריב איתו..

טוב..

עוד מעט אני אלך לישון, לפני כן אני אבכה מלא ואח"כ אני סתם יצפה למותי וישמע קצת מוזיקה..

באסה לי, זה כבר הפך לשגרה בשישה ימים האחרונים..

חשבתי אולי ביום כיפור אני אמות (וזה יוכיח שבשנה האחרונה היייתי חרא של בן אדם..)

בכל מקהר.. אני עפתי.. אני שונאת את הפוסטים המדכאים האלה..

בעע

לא יכלו להיות לי רק פוסטים מאושרים?!

:'(

לילה טוב..!