החיים בכסא גלגלים

מצתערת שלא יצא לי לעדכן  . כנראה שזה הלחץ של החזרה ללימודים אחרי השביתה הגדולה  . השבוע בקושי מצאתי אפילו זמן להיות במחשב .

אז מה קרה איתי בתקופה האחרונה?

אז האמת שלא הרבה  חשבתי על זה שמחחינה מסויימת השביתה הזאת באה לי ממש טוב. כשהיא התחילה היתי ממש חדשה בקטע של החזרה בתשובה. לא ידעתי הרבה  על המצוות שאותם כל כך רציתי לשמור ואילו  עכשיו חזרתי לבצפר עם הרבה יותר ידע. מבחינה מסויימת חזרתי רעות חרת אחרי הכמעט חודשיים של השביתה הזאת . אפשר להגיד שאמנם לא למדתי בבצפר בחודשיים האלה אבל בהחלט ניצלתי אותם ללימוד . לימוד מאוד אינטנסיבי שהיה בשבלי חוויה גדולה .

היום אני מרגישה הרבה יותר טוב בדרך שלי. גם בבצפר מקבלים אותי בצורה ממש טובה. למרות ששמעתי גם שיש שהתגובה שלהם לחזרה בתשובה שלי היתה משהו בסגנון של ממילה היא נכה ולא יכולה להנות מהחיים  אז מה יש לה להפסיד ולכן היא מחפשת את האושר שלה בדת . אז יש לי הרבה מה לענות על זה.

א זה שאני נכה לא אומר שאני לא יכולה להנות מהחיים . למרות שהנכות מגבילה ומקשה ואי אפשר להכחיש אותה אבל עדיין אפשר לעשות הרבה דברים גם אם את על כסא גלגלים. הכל אולי יותר מסובך אבל בהחלט אפשרי. ואני ממש לא מקבלת את התפיסה הזאת כאילו מי שנכה החיים שלו הם רק סבל בלי טיפה של הנאה וכיף .

ב. החזרה שלי בתשובה ממש לא קשורה למצב הפיזי שלי. זה לא קשור אם אני נכה או לא. גבוהה או נמוכה. רזה או שמנה . בת או בן  . צעירה או זקנה. חזרתי בתשובה כי הגעתי להכרה שזאת הדרך הנכונה  ושהיהדות והאמונה הם התשובה לכל דבר.  אני לא אאריך פה על זה ולמען האמת אין לי כוח גם לוויכוחים בנושא .

אם מישהו מתעניין אני יכולה להפנות אותו למקומות שבהם הוא יקבל את כל התשובות

לשמחתי הרוב הגדול של האנשים מקבל את זה יפה וגם אם יש כמה שאולי לא מסכימים איתי הם לא מתעמתים איתי בנושא

                       אז שתהיה לכולנו שבת שלום. וכל הישועות

                                               רעותי