איך אני אמורה להגיד שהיה לי היום במוזיאון?
התערוכה של ניר הוד הייתה מדהימה. הכי אהבתי את הציור "סטפאני"....ציור של אישה עם עיניים ירוקות והיא נראית כל כך אמיתית. אבל בתערוכה על חייריה הגיע ה"משבר".
יהל אמר שאני מתנהגת כמו מורן. זה לא משבר. אבל הוא לא התכוון לטוב.
ואני גם ככה הרגשתי לא טוב והייתי עייפה שפשוט התחלתי לבכות.
ויעל דאגה לי ודיברה איתי. סופסוף הרגשתי שאני יכולה לספר לה הכל. כמעט.
לא סיפרתי הכל כי לא יכולתי. לא הייתה הזדמנות.
אבל לפחות היא די מבינה אותי. וזה משהו שחיכיתי שיקרה כמה חודשים. ליתר דיוק חצי שנה. ספרתי היום.
ואח"כ הייתה המגמה החראית הזאת. נפגעתי מיהל. הוא מדבר שטויות, אבל שטויות פוגעות.
ובדרך הביתה דיברנו עלינו. על זה שאנחנו רבים כל הזמן. לשנינו נמאס, אבל אני מרגישה שרק לי זה אכפת אז שאלתי אותו על זה. הוא אמר שגם לו זה אכפת. מה אכפת? זה ששאנחנו כל הזמן רבים כמו ילדים קטנים.
גם אמרתי לו שאני רוצה שנחזור להיות כמו פעם ידידים טובים. כי אני מרגישה שהתרחקנו.
אמרתי לו שכמו שהוא היה בארה"ב....התכתבנו באימייל...ואמרתי לו שהוא הידיד הכי טוב שלי. היה בכל מקרה.
וחבל לי על שהיה. כי באמת שהידידות ביננו הייתה לי חשובה. למה הייתה? עדיין.
אבל כנראה שכל אחד מאיתנו מרגיש משהו אחר לגבי זה. כי שכבר התחלנו להיות רציניים הוא עיצבן אותי.
והלכתי.
ועכשיו אני הולכת גם....ביי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
