אומנם יש בי עוד דופק,

ואני בתזוזה כל היום.

מוזר קצת בשביל בן אדם שמת אה?.

כל כך מאוכזבת שחוץ מעל שנה הבאה במכבי אני לא מסוגלת לחשוב על כלום.

כל דבר מעבר פשוט נראה לי בזבוז. מיותר.

בקושי יצאתי החופש הזה.

חוץ מאילת שבאמת עשה לי רק טוב.

מאוכזבת מאוכזבת מאוכזבת.

לא מוכנה יותר.

למה תמיד מחליפים אותי באלטרנטיבה יותר מגניבה וטובה?

מצטערת שאמא שלי לא אירגנה מסיבה עם 10 ליטר וודקה.

לא יכלת אתם לארגן לי מסיבה?
או לפחות להכין לי ברכה?
יחס גורר יחס אה?
נראה לי שאני צריכה ללמוד משהו מהמשפט הזה.

איך אני אוהבת שתמיד יש את מי ואת מה להאשים..

 "מה אבל היית עם.."

"מה אבל הייתי.."

קפצו לי.

באמת שזה לא מעניין אותי.

טוב לדעת מי חברך בזמן האמיתי.

ואני אומרת פה בהצהרה חגיגית שרובכם הגדול זונות.

איך בכלל את מסוגלת לדבר כזה.

קיבלתי שוק של החיים שלי וזה בכלל לא נוגע בי.

או ש..? בעצם כן.

כי היא כל כך חלק מימני ואני פשוט לא מוכנה?

פעם היית נותנת הכל למעני,

היום תתני הכל למען מסיבה.

ותאמת שעכשיו בשבילך גם אני.

חור ענק בלב.