7/2008
אני פשוט ממשיכה!
כמה קשה בתקופות הרעות.
הרי אין בהן טוב ומשהו חסר.
וזה עצוב.
אבל גם כשהתקופות הן טובות,
ואני צוחקת - פיתאום ניזכרת במשהו רע,
ופיתאום ניכנס בי העצב.
ושוב משהו חסר למרות שיש הכל!
אז המצב אכן אינו יציב.
ודברים רבים קוראים בכוונה או ללא.
ואני כן חושבת שלכל דבר יש גבול.
גם אם צוחקים צריך לדעת מתי לעצור.
כמובן שהכל בא מלמידה מטעויות ומנסיון.
ולמה לרובכם קשה להבין:
איני רוצה להתחיל משהו חדש כרגע!
זאת בחירתי.
כך אני בחרתי להתמודד עם עצמי- בין אם טוב לי ובין אם לא תמיד.
(אכתוב זאת כמטאפורה)
המקום לא מוכן לחדש את עצמו או להמשיך לפעול כמו שצריך הוא מלא בחלודה.
וכרגע אין חומר אשר מסוגל לנקות ממנה.
לרוב התגובות של כולם צפויות.
כרגע לא מצאתי דרך כדי להתחמק מהן.
לכן אני ממשיכה לחיות עם התגובות והמילים של כולם.
חלק מהמילים נישארים בפנים וחלק יוצאים מהאוזן השניה.
שיהיה לכולם חופש מהנה- לפחות מישהו אמור להנות בחופש הזה!
|