לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

?Is anybody listening


?Can you hear me when I call


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2007

Hope


 

לקחתי הפסקה..מהחיים אני לא שם וגם שאני שם אני לא ממש שם...

הפסקה מהכאב, הפסקה מהשמחה, הפסקה מהשלום, הפסקה מהאמונה, ואפילו הפסקה מהתקווה.

 

זה טוב לי אבל קשה לחזור..כי מתישהוא אני אהיה חייבת וחוצ מזה אני ממש רוצה לחזור...

אוווופ די ממש באלי לחזור שנה אחורה..לפחות אז עשיתי משו..בחיי שלי

 

אבל בעצם מה הטעם לחזור אחורה כשכל-כך הרבה מחכה לי ממש מעבר לפינה..

וכל מה שאני צריכה לעשות זה כמה צעדים ק-ד-י-מ-ה כדי להשיג את זה..

 

מקווה שאני לא סתם מדברת ובסופ לא עושה...

*כי זה מה שבד"כ קורה מדברת ומדברת ולא עושה כלום-כזאת אני*

אבל דיי הגיע הזמן..לצאת לשם ולעשות מה שאני צריכה לעשות..

תמיד אומרים לי: "יש לך הרבה מה לעשות כאן.."

ואולי כשחושבים על זה זה נכון....!~?

 

ואנשים קטנים ומוזרים שלי תודה שאתם פה ובוטחים בי ומספרים לי..

אתם אלו שנותנים בי ת'כוח להמשיך..אתם ומה שיוצא לך מהפה  (:

 

 

עולם מוזר
כולו שלך
כשהתקווה בלב בוערת
יש בדידות
יש כאב
והתקווה איתך נשארת
אל תאבד אותה
תשמור עליה
מה יהיה מחר
אין איש יודע



 

.Know it,  take Hope, and feel it

 

נכתב על ידי , 31/10/2007 14:20  
52 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לרדת


 

תפסיקו את הכל אני רוצה לרדת

 

הכל מסביב מסתובב לא מפסיק לרגע הכל קורה שום דבר לא נגמר...דייי

כמה אפשר הראש כואב או שאולי זה בכלל הלב שלא מוצא את מקומו בעולם..

אבל למה להאשים את הלב הרי אינו שם באמת, הרי אני זאת שנשארת אני זאת 

שלא מוצאת את מקומי בעולם אני זאת שכופה זאת עליו, והוא בלית ברירה מקבל את זה

 

עם הזמן מתרגלים לכאבי ראש האלה שבאים בלי אזהרה, זה כאילו הם עושים לי דווקא..

אני מרגישה איך הכאב לאט לאט מתיישב בתוך ראשי...

זה מרגיש כמו רכבת שעושה מעגלים בתוך הראש..

כאילו מישו מנסה ללחוץ עליו בלי הפסקה..

כאילו מושכים חוט מאוזן לאוזן..

אבל עם הזמן מתרגלים.. .

 

לפעמים באלי פשוט לישון, חודשים, שנים...רק לישון..בלי להרגיש כלום...

בלי- לחץ,כאב,עצב,כעס,שנאה..

ככה אולי לא אשים לב שדבר לא הגשמתי..שום דבר ששאפתי אליו לא התממש..

 ואולי אז עם הזמן הדמעות ישכחו איך לזלוג מעצמן..

העיניים ישכחו איך זה להיות אדומות ונפוחות...

והלב פשוט ישכח...

 

השארתי מאחור פנים של עיר מתכת

 

אינני רוצה לשכוח הכל, להשאיר אנשים מאחור..

הרי ישנם אנשים כל-כך מיוחדים בעולמנו..

ולעולם לא ארצה לשכוח אותם..

ועובדה הרי עולמנו הוא קר כאילו עשוי ממתכת..אך האנשים המיוחדים בו הם אלו שמחחמים אותו..

ועושים אותו לאנושי..

אז תודה לכם אנשים נחמדים ומוזרים-אני אוהבת אתכם מאוד=]

 

 

אבל בנתיים בבקשה:תפסיקו את הכל אני רוצה לרדת

 



נכתב על ידי , 8/10/2007 20:11  
55 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 34

ICQ: 266377576 

תמונה



מצב רוח כרגע:


5,077
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmy life=my way אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על my life=my way ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)