תפסיקו את הכל אני רוצה לרדת
הכל מסביב מסתובב לא מפסיק לרגע הכל קורה שום דבר לא נגמר...דייי
כמה אפשר הראש כואב או שאולי זה בכלל הלב שלא מוצא את מקומו בעולם..
אבל למה להאשים את הלב הרי אינו שם באמת, הרי אני זאת שנשארת אני זאת
שלא מוצאת את מקומי בעולם אני זאת שכופה זאת עליו, והוא בלית ברירה מקבל את זה
עם הזמן מתרגלים לכאבי ראש האלה שבאים בלי אזהרה, זה כאילו הם עושים לי דווקא..
אני מרגישה איך הכאב לאט לאט מתיישב בתוך ראשי...
זה מרגיש כמו רכבת שעושה מעגלים בתוך הראש..
כאילו מישו מנסה ללחוץ עליו בלי הפסקה..
כאילו מושכים חוט מאוזן לאוזן..
אבל עם הזמן מתרגלים.. .
לפעמים באלי פשוט לישון, חודשים, שנים...רק לישון..בלי להרגיש כלום...
בלי- לחץ,כאב,עצב,כעס,שנאה..
ככה אולי לא אשים לב שדבר לא הגשמתי..שום דבר ששאפתי אליו לא התממש..
ואולי אז עם הזמן הדמעות ישכחו איך לזלוג מעצמן..
העיניים ישכחו איך זה להיות אדומות ונפוחות...
והלב פשוט ישכח...
השארתי מאחור פנים של עיר מתכת
אינני רוצה לשכוח הכל, להשאיר אנשים מאחור..
הרי ישנם אנשים כל-כך מיוחדים בעולמנו..
ולעולם לא ארצה לשכוח אותם..
ועובדה הרי עולמנו הוא קר כאילו עשוי ממתכת..אך האנשים המיוחדים בו הם אלו שמחחמים אותו..
ועושים אותו לאנושי..
אז תודה לכם אנשים נחמדים ומוזרים-אני אוהבת אתכם מאוד=]
אבל בנתיים בבקשה:תפסיקו את הכל אני רוצה לרדת
