"עכשיו קצת קשה, אתה חושב לוותר,אתה הרי לא הטיפוס שנלחם בשיניים"
זה תמיד ככה,מועדת ומחליטה לוותר...אין לי יותר כוח להלחם מלחמות של אחרים..
במיוחד שאני במלחמות שלי לא מתייצבת..
אבל ניסית באמת ניסית...אבל דיייי כמה אפשר,כל יום זה כואב יותר.
"בין השכבות של העוגה הם מוחאים לך כפיים,
כשזה נגמר אתה בחוץ, מחפש איזה תירוץ
רק לא לחזור אל המרירות שמחכה לך בבית"
אז הם..שאומרים שזה אני,אני השלילית,שממציאה הכול,הכול בראש הם אומרים,ומתעלמים מהכאב כאילו הוא לא שם..
אז אנשים יקרים הוא שם ,אתם מבינים!?
אבל באמת שאין טעם..
הרי האנשים שבאמת יודעים או מבינים או פשוט מנסים..עוזרים הם תמיד שם.
ובזכות אותם "יחידי סגולה" אני קמה בבוקר ו..
"ועם הזמן", אתה אומר "זה רק ילך ויסתדר,מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא!"
אז כן אחרי שפגשתי את הבת-אדם הנפלאה עלי אדמות
באמת יום חדש נפלא עמד בפתח ועודו עומד..
תמיד בשמחה-היא אומרת..
היא לימדה אותי שהעולם בשבילי הוא נברא ויש לי בו אחריות ומעשים..
"שנתנה לך תחושה שאתה באמת מאושר
אבל זו חרדת הנטישה שהתעקשה באמת הרי..."
אודי...
אז בזכותה-"ועם הזמן", אתה אומר "זה רק ילך ויסתדר,מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא!"
רק נקווה שכל יום יהיה נפלא..
"הם נורא מודאגים שאתה לא ילד רגיל
וזה לא רק הדגים, יש איזה משהו מסריח פה..."
היא לא..היא מבינה לא כמו אחרים שמנסים:)
היא מבינה את מחשבותיי את תפקידי כאן..
ונותנת לי להשלים איתו..אכן ילדה רגילה אני..
פשוט פיקחו ת'עיניים!!
כי-
"ועם הזמן", אתה אומר "זה רק ילך ויסתדר,
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
