God will put a smile upon my face

נמאס לי לחשוב בתוך מסגרת

ולדבר רק בתוך מסגרת

לרשום בתוך מסגרת

יש לי הרגשה שיהיה לי יותר טוב אם אני אפסיק

הכתיבה פה משנה אותי

וזה לא תחת שליטתי

אני לא יכולה לעצור את המילים שיוצאות מהפה שלי, ככה..

אני יודעת שהדבר הראשון שאני צריכה לעשות בכדי לחזור לעצמי

זה להתנתק

השאר יבוא אוטומטית לאחר מכן

אם כך, אני מתנתקת

לא ייחסר לי שום דבר מכאן

אין לי למה להתגעגע פה

במשך שהותי כאן - כתבתי לעצמי, ותו לא.

אני לא צריכה לענות לציפיותיו של איש כאן

חוץ ממני

ופה זה נגמר

ישנן דרכים אחרות בהן אני מביעה את עצמי

וכתיבה כאן היא לאו דווקא הדרך שתורמת לי הכי הרבה.

לא ייחסר לי דבר.

התרגלתי לרשום בחצאי משפטים וזה מוציא אותי מדעתי. ככה שרגע לפני הניתוק אני כבר מרשה לעצמי לחזור. עוד מעט וזה יהיה מושלם. וזה יקרה אני יודעת. אני בוטחת בעצמי לאורך כל הדרך. בזאת שהייתה כאן לפני ועברה כל כך הרבה שינויים עד שאיבדה את זהותה שלה. אני גמרתי כאן, וזו אכן הפעם האחרונה.