Struck by Lightning

אני מזמינה אתכם להיות הראשונים לברך אותי על הצטרפותי אל החלק של העם שעיניו פקוחות והוא נאור וראשו גדול ופתוח -

הציבור הדתי-לאומי.

אתמול הגיע לי סיוע ממקור בלתי-צפוי.

אני מרגישה שאין לי זכות לספר לכם מה בדיוק קרה, ומה היה - אבל אני יכולה לומר שיש לי משהו קרוב מאוד למלאך שומר...

אמש, כשהלכתי לישון, התפללתי בכוונה "קריאת שמע שעל המיטה" לראשונה זה זמן רב.

כשקמתי, הצלחתי לזכור לומר "מודה אני",

לפני המקלחת משכתי עלי חצאית והתפללתי את ברכות השחר ואחרי שהתקלחתי והתלבשתי אמרתי כמעט את כל תפילת שחרית. [כן מההתחלה עד הסוף, אבל חלק אחד (בערך שני עמודים) בתפילה שדילגתי עליו כי אני מאוד לא רגילה לומר אותו (אף שבאולפנא במירון כן לימדו אותנו לומר אותו), כי הרגשתי שאם  אומר אותו לא יהיה לי כוח להלל שלם ובחנוכה הלל שלם זה חשוב.]

אני אשתדל להתחיל לומר אותו אחרי חנוכה.

גם החלטתי להתחיל להקפיד על ברכות הנהנין... (על אוכל, בעיקר. על ריח אני מאוד לא רגילה וייקח לי זמן.)

ו... זהו.

אני ממש שמחה שהצלחתי לגלות את האמת האמיתית והמוחלטת.

לכל אחד יש דרך למידה משלו לעניין, וכל אחד רואה אותו אחרת - אבל זו אכן האמת המוחלטת, האחת והיחידה.

ולפתע הכל פשוט ברור לי.

וזה מרגיש טוב. ממש טוב.

אני מאושרת כמו שלא הייתי הרבה, הרבה זמן.

אני לא מחרטת על הזמן של החיפוש. אני אמנם מתחרטת על דברים שעשיתי בתקופה הזו, אבל החיפוש היה טוב - בלי שאלות, התשובות לעולם לא יימצאו...

וזהו.

אני כמובן עדיין חברה של כולם.

אני מכבדת את הדיעות של כולם.

אני מקשיבה.

אני אוהבת.

אני אפילו לא מתנהגת ממש אחרת.

אבל אני מתחילה להבין אותי. את כל מה שהיה חבוי בי.

ואני מקווה שיום אחד כל אחד ימצא בדרך שלו את האמת היחידה והמוחלטת, ויראה אותה באופן הכי ברור.

ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

אוהבת המון, המון המון!

ThunderSound