RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
| 4/2010
עברית נכונה
המושג של עברית נכונה ותקנית הוא מגוחך בעיניי. למעשה, הוא מגוחך בעיניי החל מהיום בבוקר. קראתי ראיון בדף האחורי של הארץ עם אבשלום קור, ותהיתי האם אבשלום קור בעצמו שומע את מה שהוא אומר.
ציטוט: "פעם הייתה חריזה, פעם היה עושר של מלים. מה זה היום? כלום. זה אוסף של מלים."
זה ידוע שהדור המבוגר אף פעם לא אוהב את הכיוון אליו השפה מתפתחת. שפה זה דבר כ"כ תזזיתי - הרי כל קליקה של ילדים מבדלת את עצמה ע"י מושגים שלהם. כל פעם שתעברו למקום חדש - תצטרכו ללמוד להבין את המושגים של המקום.
ואכן, אם מישהו מקובע על השפה כפי שהוא למד אותה בתור ילד, זה בהחלט צפוי שהוא לא יהיה מסוגל לקבל את ההתפתחויות העכשויות שלה.
אבל זה לא כ"כ מטריד אותי. תמיד היו ותמיד יהיו כאלה. מה שבאמת נשמע לי מטופש הייתה תשובתו של אבשלום לשאלה "איזו שגיאה בעברית הכי מפריעה לך?" - "הלועזית היא השגיאה בעברית שהכי מפריעה לי" והוא ממשיך להסביר שאין מילה עברית למונדיאל, רבנים אומרים "אוקיי", והדבר אולי הכי פלצני שהוא אמר "העברית היא טעם החיים של העם. אם עם דבק בשפתו, הוא חי".
טוב אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל.
אז נתחיל מעניין הלועזית - בואו נעזוב את זה שעברית מקראית מלאה במלים שמקורן ביוונית, ואני בטוחה שאם מישהו יחפור בזה נגלה מלים שמקורן בשאר השפות שהיו באזור באותה תקופה. אז לצורך העניין התפתחויות של עברית בתקופת המקרא של שאילת מלים - זה לחלוטין לא לועזית! הרי לעז זה ראשי תיבות של "לשון עם זר" ויוונים ואשורים\יבוסים\חתים הם לא זרים, כי הם קרובים גיאוגרפית או קולוניאלית.
עכשיו נעשה Fast forward לתקופת אליעזר בן יהודה ושאר ענייני החייאת השפה. כמובן שיש אנשים שנשארו לדבר עברית במשך אלפיים שנות גלות, אבל הם זניחים יחסית לאלו שלמדו עברית בתור שפה שנייה\שלישית\n-ית. אם מישהו חושב שהעברית לא הושפעה מזה שרוב הדוברים שלה בתקופה זאת לא היו דוברים ילידיים, אלא דוברים של רוסית פולנית ערבית אנגלית הולנדית וכו', אז ייתכן ומצאנו את ראש עיריית סינמה סיטי הבא.
מה שאני מנסה להעביר הוא כזה: שפות שבאות במגע עם שפות אחרות - משתנות. אלו סדרי העולם. אם כל ילד ברחוב יודע מה זה בלאט, אינעל-דינאק, ונודניק - זה חלק מהשפה שלנו. אנשים שעולים מעיראק ולומדים לדבר עברית, לא מפסיקים באופן מיידי לדבר עיראקית, וככל שיש יותר עיראקים גדל הסיכוי שמונחים מעיראקית יזלגו לתוך העברית.
(אגב, אותה תגובה יש לי לגבי אנשים שמדברים על Proper English - אנגלית היא השפה שהכי שואלת מלים מכל הבא ליד. במיוחד אנגלית אמריקאית.)
העברית כפי שאנחנו מכירים אותה היום מושפעת מהעולים של שנות החלוציות, מהעולים של התקופה האחרונה, ומהעולים של כל מה שבאמצע. וכל השפות שלהם, הן שפות שבאות במגע עם העברית.
אז מה זה בדיוק לועזי? לפי ההגדרה הקודמת, ברור שאמהרית, רוסית, ערבית, וכל שפה של עולים היא לא זרה. וכיוון שבישראל יש עולים מכמעט כל מקום, אני לא בטוחה איך אבשלום קור רוצה לעשות את ההפרדה הזאת.
אז יכול להיות שהוא מתכוון לזר מבחינה אינטואיטיבית - כלומר, מילה שהוא לא מכיר בתור דובר ילידי של עברית. אז האם אבשלום קור מקבל לעברית שלו מלים כמו אוראלי ודיציפלינרי? ומה בקשר למלים כמו מנטרה ואוקסימורון? ואונומטפיאה?
אם לסגור את העניין, אני מקווה שהצלחתי להעביר כמו שצריך עד כמה תשובה כמו "לועזית היא שגיאה בעברית" מריחה לי כמו בולשיט, ועד כמה זאת תשובה מגוחכת בעיניי.
נעבור הלאה. הציטוט "אם עם דבק בשפתו הוא חי" מטריד אותי ברמה אחרת לגמרי. כי ממה שאני יודעת על העולם הזה, לדבוק בשפה המבודדת שלך היא לא אסטרטגיית ההישרדות הכי טובה. כל מי שרוצה לשרוד כלכלית חייב ללמוד עוד שפה, בין אם היא אנגלית, רוסית, סינית, או של המדינה בעלת השליטה הכלכלית באיזור. אני אצא מנקודת הנחה שאף אחד לא צריך שאני אשכנע אותו בנקודה הזאת.
אז אם כל בנאדם צריך לפחות שתי שפות ברמה של תקשורת מינימלית, שוב חזרנו להשפעת השפות אחת על השנייה. אם הוא דובר ילידי של סוואהילית אבל מדבר אנגלית ברמה שמספיקה לו לתקשורת - מן הסתם שהאנגלית הזאת מושפעת מהידע הלשוני של האדם שהוא כל כולו סוואהילית.
בקיצור, לדעתי התניית המחיה של העם בדבקות בשפה היא פשוט לא נכונה מיסודה. ואבשלום קור מייצג בעיניי את הבלשנות הפלצנית.
| |
מה זאת בגרות
אני לא יודעת מה האחוז באוכלוסייה שחולק איתי את התחושה שמאז ומתמיד הכל סובב סביב "להיות בוגרת", אבל אני מנחשת שזה אחוז די גדול.
אבל הקונספט של "בוגרת" משתנה עם השנים, וממשיך להשתנות כל הזמן. אני זוכרת שבכיתה ב' מישהי בכיתה ג' אמרה לי שכל הילדים הגדולים הולכים לדיסקוטק.בכיתה ו' זה היה קשור למחזור. בכיתה ח' זה היה קשור לסגנונות המוזיקליים הנבחרים להעביר את זמני, לבוש שחור, והתרסה נגד התרבות הפופולרית. אח"כ, מהתרבות הפופולרית זה עבר להתרסה כנגד החברה כולה.
מה זאת בגרות? מתי היא נמדדת?
בגילאי הילדות וההתבגרות די קל לראות את זה, אבל מה עכשיו? עכשיו אני לא מתריסה, עכשיו אני עושה את מה שאני עושה.
מחשבה אחת היא שבגרות נמדדת במצבים קיצוניים - אבל כל התמודדות עם מצב כזה היא ראי של מספר ההתמודדויות הקודמות עם מצבים דומים. מי שכבר חווה, יודע איך להגיב. מי שלא, מאלתר.
יוליה אומרת שזה קשור למידת אחריות - על עצמך, על העולם. אבל אחריות עצמית נרכשת לאט ובהרבה מעידות - זה קצת כמו ללמוד ללכת, כי ברגע שעושים את זה כמו שצריך זה הדבר הכי טבעי בעולם. ואחריות על העולם? אני לא יודעת, הרי כל העניין של כבוד עצמי הוא בעצם התנהגות שמאזנת את האינטרסים העצמיים והאינטרסים של הסביבה.
זה נושא חמקמק - כל פעם שאני חושבת שיש לי איזשהו רעיון שמסביר מה זה להיות אדם בוגר, מסתבר שזה רק חלק מהעניין. זה היכולת להתנהל לבד בעולם, והיכולת להתחבר לאנשים אחרים, זה לנהל את הכסף בתבונה, אבל לדעת להוציא לפעמים על שטויות, זה ועוד מיליון דרכים להגיד את העניין המהותי, שאני לא מצליחה להגדיר.
זה עלה בימים האחרונים וגם בהקשר של הנושא החם "מכתב לילד שהייתי" - מכתב שלם לא הייתי כותבת, היא במילא לא תקרא את זה. אבל הלוואי שמישהו היה אומר לה שאין לה מה לדאוג, ושביום מן הימים היא תהיה יותר מגניבה מכל הפוסטמות המיניאטוריות מסביבה - לא שזה היה עוזר. היא לא הייתה מאמינה, היא סקפטית כזאת, כמוני.
אני לא יודעת אם זה דבר ידוע לכל, אבל אחד הדברים החשובים כאשר מנסים להיפטר מאיזה שליט אכזר זה לא להיות תלויים בו, כלומר להיות self-reliant. אני חושבת על זה הרבה לאחרונה, כי אני נורא עצבנית על חנויות בגדים (אם אני אתחיל לפרט את כל מה שמרגיז אותי, זה לא ייגמר, אז נסכם את זה בכך: המחירים, המידות, העיצוב של הבגדים, העיצוב של החנות, to name a few..). אז כבר הפסקתי להסתכל על צעיפים בחנויות - את מה שאני רוצה אני סורגת בעצמי וזה יוצא יותר צבעוני ויותר נוח מכל דבר שיצא לי לראות בחנויות.
אבל בגדים זה עניין יותר מסובך - פה אני באמת תלויה בעל כורחי בהיצע של החנויות. זה נוראי. זה מעצבן אותי כל פעם מחדש.
אני מדמיינת קואופרטיב - בו אני בוחרת את הגזרה (הפשוטה ללא פינפונים מיותרים) של החולצה שאני רוצה ואת מידותיה, קונה את הבד הנעים ביותר שאני יכולה להרשות לעצמי, וחברת קואופרטיב יכולה לגרום לחלום להפוך למציאות.
חלומות לחוד ומציאות לחוד. אני עדיין מאמינה שיום אחד אני אוכל להרכיב ארון שלם אך ורק מבגדים שאני אוהבת בכל לבי.
אולי זאת בגרות?
| |
| כינוי:
דניאל קינמון
בת: 38
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
