Saving the world, one cookie at a time.

אוקיי, אני חייבת להגיב על הפוסט מי שמע על גיל שוחט?, למי שלא רוצה לקרוא הנה תקציר: אנשים לא שמים לב איזה דברים נהדרים יש סביבם בעולם כי הם עסוקים בלהיות עסוקים. כמו כן, כשעושים ניסויים כמו לשים קונצרטים איכותיים ברחוב או כסף על עץ, רוב האנשים לא שמים לב.

תראו, אני מבינה את המסר, צריך לחיות בתוך העולם ולא בתוך התוכניות, אבל הנה כמה בעיות שאני רואה עם זה:

• איך מכמה ניסויים איזוטריים ובכלל לא מדעיים הגענו למסקנה שאנשים לא שמים לב מה יש סביבם? כלומר, לא יודעת מה איתכם, אבל כשאני הולכת ברחוב ושומעת מוזיקה, גם אם היא טובה או מעניינת לא תמיד יש לי זמן לעצור לשמוע, כמו כן ע"פ ידע העולם שלי אנשים שמנגנים ברחוב הם קבצנים ואין לי סיבה לחשוב שמדובר במלחין מסדר גודל עולמי, בנוסף כיוון שכסף לא גדל על עצים אני לא נוטה לחפש אותו שם. בעצם מה שהניסויים האלה הראו זה שלאנשים יש איזשהו סט של ציפיות מהעולם יחד עם הרגלים של הסתובבות בעולם והסתכלות על הסובב אותם, וזה לא נשבר בקלות, באותו אופן שבו קשה לי לדמיין רוטינת בוקר אחרת ממה שיש לי כרגע. האם תקראו לי מישהי שאיבדה את הקשר לעולם כיוון שיש לי הרגלי בוקר ואני שומרת עליהם באדיקות? ברור שלא. אז למה הרגלים ברחוב הם כאלה שמונעים מאיתנו להיות חלק מהעולם שסביבנו?
• המושג "דברים שמתרחשים סביבנו" שהיינו צריכים לשים לב אליהם - העולם הוא לא איזה מקום אובייקטיבי שכל אחד צריך לחיות בו, כל אחד יוצר את העולם שלו ולכן לכל אחד חשובים דברים אחרים. כשאני הולכת ברחוב אני למעשה חושבת על המון דברים ולכן אני עוצרת לשים לב רק לדברים שיהיה מסוכן לא לשים לב אליהם (כביש, מדרגות, וכו'..), האם זה אומר שאני לא מבחינה מה קורה סביבי? כנראה שכן, אבל מצד שני, זה לא עד כדי כך מעניין אותי. זה כמו שנהגים מחפשים איפה לנסוע יותר מהר לעומת הולכי רגל שמחפשים איפה לחצות את הכביש - כל אחד שם לב לדברים אחרים לגמרי ע"פ נקודת מבטו.
  
• אני לא אוהבת את ההתרפקות הזאת על התמימות של ילדים. אני לא באמת רוצה אי פעם להיות ילדה שוב, אין לי פנטזיות נוסטלגיות על גיל 4, כי אולי הייתי תמימה והעולם נראה הרבה יותר טוב ממה שהוא היום, אבל עד שהצלחתי להבין מה מתרחש סביבי לא הייתי מוותרת על זה רק בשביל איזשהי תמימות ילדותית שלא עזרה לי יותר מדי בכל מקרה. חוץ מזה, איך אפשר להתפעל מהעולם? אני חיה על הכדור הזה כבר 23 שנה, תודה, חלזונות ואוצרות בדרך לגן המשחקים לא מעניינים אותי יותר, ראיתי, הבנתי, המשכתי הלאה. טוב, זאת הייתה נקודת הסלידה האישית שלי מכל זה. אני באופן אישי לא מתפעלת מילדים ומאיך שהם רואים את העולם.
  

עד כאן ביקורת על דברים של אנשים אחרים. חזרה אליי, שלא יגידו שאני לא שמה לב לדברים שמתרחשים סביבי. מישהו עוד שם לב לזה שאם עוצמים את העיניים ומסתכלים על החלק הפנימי של העפעף, אז יש שם המון צבעים וצורות? יש שם גם את השאריות של גופי התאורה שהסתכלתי עליהם ישירות אבל יש שם המון קווים וריבועים. כשהייתי ילדה היו שם כל מיני צורות גאומטריות (גם עגולות וכל מיני) בצבעים מרהיבים, אבל בזמן האחרון הצבעים קצת דהו ונשארתי בעיקר עם קווים בצבעים כהים שונים בכל מיני זוויות וכמה ריבועים\טרפזים אופציונליים. (עוד דוגמה לדברים שעניינו אותי בתור ילדה והיום אני לא כ"כ מוטרדת מהם)

זהו לבינתיים