יצא לי לקרוא כל מיני דברים על המחזור ההורמונלי החודשי ועל זה שזמנים שונים בחודש עשויים להביא לסדרי עדיפויות שונים. הדבר היחיד ששמתי לב אליו הוא שבערך פעם בחודש (וקשה לי לעקוב אחרי זה כי אני לא עוקבת אחרי המחזור) אני מרגישה צורך יותר גדול מהרגיל להרגיש שאני נראית טוב.
יש לי פרוייקט בתהליכים שאני קוראת לו Unexpected Self Portraits שמתנהל בסודיות מזה שנה ומשהו, במסגרתו אני מנסה לצלם את עצמי בצורה לא צפויה ככה שזה לא ייראה כמו פורטרט עצמי. יש לי יותר נסיונות מאשר הצלחות, אבל הנה כמה הצלחות (שבאופן טבעי הגיעו לתמונת הפרופיל בפייסבוק, אז כל חברי הפייסבוק יכולים לגלגל הלאה)
התמונה הזאת היא ההוכחה לכך שמזל שמעולם לא למדתי צילום באופן מקצועי לאורך זמן, כי עכשיו הבנתי שהגוש הכחול הענקי הזה שלוקח חצי מהתמונה הוא נפלא ואני אוהבת אותו. כמו כן, אני כבר לא מוטרדת מזה שלא נכנסתי כולי לתוך התמונה.
אותם מצעים, דירה אחרת. אני אשתדל להפסיק להצטלם במיטה. אבל זה כ"כ קשה עם עודף המצעים הצבעוניים והיפים שלי. חולשת הצבעים שלי היא בלתי נשלטת. ניתן לקרוא לתמונה זו "אומץ לב ללא כל השיער" (כלומר אני יותר אמיצה משמשון)
אם הייתי גוזרת את צדדי התמונה היא הייתה הרבה יותר חושנית, אבל אז גם היה הרבה יותר בולט הפוקוס הבעייתי לכן אני קוראת לה "כושי זה רק עניין של תאורה)
משהו מהתקופה האחרונה, אני קוראת לזה - הסיבה שפרחים צבעוניים הם יותר מעניינים מעיתונים רוב הזמן
התמונה האחרונה לא אני צילמתי, אבל אני חושבת שהיא מסכמת כ"כ טוב את השבוע האחרון שלי (טיפות אוזניים בכמויות וספרים בקינדל על הספה) שחייבים לכלול אותה:
בקיצור, יש לי עתיד. כמו כן, אני חושבת שהפוסט הזה צריך להיחשב רציני בחשיבותו כמו כל פוסט אחר, הנושא של מראה חיצוני הוא לא בהכרח שטחי. לראיה, הנה מספר שאלות שאני שואלת את עצמי לאחרונה (כרגע ללא תשובה): מה גורם לי להיות מוטרדת ממראה חיצוני? בד"כ כשזה קורה אני שומעת בתוך הראש הדים של אנשים לא מאוד חכמים. מה גורם לאנשים להעדיף צבעים מסוימים על פני אחרים? האם באופן תאורטי אפשר לגדל ילדים שמבינים מגיל צעיר שיופי לא באמת מקדם אותך בחיים, אלא אם כן המטרות שלך מאוד צרות אופקים? איך נפטרים משאריות האינדוקטרינציה לאידיאלי היופי והמיניות שנשארו אצלי? האם זה היה רעיון טוב לענות "אממ, אני אופה בבית לפעמים אבל זה לא יוצא משהו" לשאלה "יש לך רקע באפייה?" מצד מעסיקה פוטנציאלית (כנראה כבר לא)?
האם אנשים באמת עדיין יוצאים לדייטים או שזאת פיקציה? למה ז'אנר ה social commentary בעברית כ"כ מוגבל לנושאים ספציפיים? האם בפנטזיות אנחנו משחקים גרסא משופרת של עצמנו או גרסא נוראית של עצמנו? למה לא ידעתי עד השבוע ששנות ה20 וה30 בארה"ב היו שנים של מתירנות מינית, מי מסתיר את זה מאיתנו?
בתקווה שהסמסטר הקרוב יהיה פי 3 יותר טוב מהסמסטר הקודם, אני הולכת להמשיך את רוטינת הטפטופים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
