עולמי נרעד מסיבות אחרות לגמרי ממה שהולך שם בחוץ אבל אין סיבה שלא אכתוב על זה.
למרות כל האנטי שהיה לי ליום הולדת, קיבלתי את המכשיר הכי מגניב שהכי לא חשבתי שאתחבר אליו - Kindle - קורא ספרים אלקטרוני.
הנה כל הסיבות למה לא: ספר אלקטרוני לעולם לא יוכל להחליף ספר פיזי! זה לא ירגיש אותו דבר! איפה החוויה של ללכת לחנות לחפש ספר מעניין?!
הנה סיבות למה כן: לא צריך לבחור ספרים לקחת בתיק לפי משקל וגודל כי הקינדלוביץ' לא תופס נפח ולא שוקל כמעט, יש לי את כל הספרים שאני רוצה איתי בכל זמן,אפשר לקרוא ולהחזיק את הקינדל רק עם יד אחת, המכשיר ממש, אבל ממש יפה, הספרים מגיעים ממש מהר מרגע הקנייה, יש מבחר כ"כ גדול של ספרים באינטרנט וספרים שנכתבו ע"י אנשים שכעת מתים עולים קרוב לכלום, והכי טוב - לא צריך ללכת לחנות ספרים.
זה הזמן להודות - אני לא באמת אוהבת חנויות ספרים. תמיד יש יותר מדי מכל הדברים שלא מעניינים אותי ומעט מדי ממה שעשוי לעניין אותי, אני לא תמיד יודעת איפה למצוא דברים וגם אם יש לי זמן וסבלנות, זה לא באמת כיף להסתובב ולקרוא סינפסות של ספרים. זה עושה לי כאב ראש ואני יוצאת עצבנית.
עד בוא הקינדל תפריט הספרים שלי היה מורכב ממעט הספרים שכן הצלחתי למצוא בחנויות בארץ (זה קשה, אני לא אוהבת תרגומים ובד"כ ספרים באנגלית יד שנייה בארץ זה בעיקר ג'ון גרישם והלן קלרמן משום מה), ספרים שמצאתי בחנויות בחו"ל, והזמנה מרוכזת של ספרים מאמאזון שאמא שלי עושה פעם בשנה.
מתוך השלושה, החוויה הכי חיובית היא לחפש ספרים באמאזון - מתחילים עם הספרים מהשנה שעברה שאהבתי במיוחד, או שנה לפני זה, ומסתכלים ברשימות של הספרים השונים הקשורים לספרים האלה. ככה הגעתי לספר Female Chauvinist Pigs, שאני מחשיבה כאחד הספרים הכי רלוונטיים שקראתי בתחום הספרות הפמיניסטית.
אני חייבת לספר משהו על תחום הספרות הפמיניסטית - הגעתי למסקנה שהיא לא מעניינת אותי בכללותה, אבל לא מהסיבה שהתיאוריה משעממת, אלא שאני מחפשת את הרלוונטיות אליי וזאת הסיבה שלא עניין אותי בזמנו לקרוא את "המין השני" של סימון דה בובואר.
עד הטיול לארה"ב שהיה לפני כשנה וחצי לא קראתי יותר מדי דברים בנושא - קראתי כמה historical accounts ואת האוטוביוגרפיה של בטי פרידן (אחת המייסדות של הפמיניזם האמריקאי) ולמרות שהיה מעניין, לא מצאתי בהם שום דבר שממש שינה את עולמי. ואז בטיול מצאתי את הספר Cunt, כי נכנסתי לברנס&נובל והסתובבתי קצת ואיכשהו הגעתי לספר הזה ולא ידעתי על מהו אבל ישר הייתה לי תחושה שהוא צריך לבוא איתי וזה באמת שינה את החיים שלי בכך שהבנתי שפמיניזם הוא גם עכשווי, יש עולם שלם שלא נחשפים אליו אם נשארים רק עם ההיסטוריה, ובנוסף בעקבות הספר החלטתי להפסיק להיות נבוכה מלדבר על מין והנושאים הקשורים.
אני לא יודעת אם אני חוזרת על דברים כי הרבה זמן לא קראתי את הארכיון שלי אז אני מקווה שאני לא משעממת, אבל כל הפסקה הזאת הייתה כי עכשיו עם הקינדל נפתח בפניי עולם חדש של אפשרויות - לא צריך לחכות לספרים פעם בשנה ושאר הזמן להרגיש את האונס המנטלי של חנויות ספרים.
אני חווה איזשהו היפר, כי אני מסוחררת מהאפשרויות - פשוט להחליט איזה ספרים אני רוצה ומייד יהיה לי אותם בקינדלטון הנהדר הזה.
בחיי שאין לי בעיה שהוא יחליף את כל הספרים שיש לי, אם רק הייתה אפשרות טרייד-אין כזאת הייתי מחזירה לאמאזון את כל הספרים בתמורה לגרסאות אלקטרוניות (בהנחה שלא היו מעורבות בזה הוצאות נוספות).
אז היום חיפשתי עוד ספרים של אריך פרום, קראתי את The Art of Loving אבל המשפט הזה הרבה יותר פשוט ממה שהוא נשמע - רק בפעם השלישית שהתחלתי לקרוא אותו מההתחלה הצלחתי לסיים, וגם זה עם הרבה הפסקות להרהור פשוט כי סוג הרעיונות והחשיבה היה זר לי לחלוטין. אני כעת חוככת בלקנות ספר אחר שלו שנקרא The Pathology of Normalcy וכבר הורדתי את הדוגמית בחינם, אבל הקושי שלי עם ההחלטה נובע מזה שפתאום יש לי תחושה שאולי את הספר הזה ספציפית עדיף בגרסתו הפיזית, אולי כי כנראה הוא גם יהיה קשה לעיכול ואצטרך שוב לעבור את התהליך המייגע של לקרוא כמה פרקים, לעצור ולהתחיל מחדש כמה חודשים אחרי זה.
לא שאני מתלוננת, כן? אין לי בעיה לעזוב ספרים משעממים. פשוט לקרוא ספרים שקשורים לפסיכולוגיה וכו' זה אתגר ואני מנסה לחשוב למה האתגר גורם לי לרצות שיהיה לי את הספר באופן פיזי, כי עכשיו בכלל קטן הסיכוי שספר פיזי כלשהו אי פעם יצא מהבית.
טוב, הערה מנהלתית לסיום היא שהיה פה אתמול פוסט שהיה אמור להיות המשך הדיון ביני לבין עצמי בנושא של דימוי גוף אבל אחרי לילה שינה הגעתי למסקנה שלא חידשתי שום דבר ולא הוספתי שום דבר מעניין (ובעיקר כתבתי על נושא השערות ברגליים שהוא די חרוש) לכן הורדתי אותו לטיוטות. סליחה על המייל המיותר למנויים. זהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
