Saving the world, one cookie at a time.

צריך לתת כינוי חיבה למצב הרע הזה של שבת בערב.

גם כשהכל בסדר ואני עומדת במטרות הסופ"ש יש איזשהי נקודת טריגר בשבת בערך ב9 בערב שלאחריה אני בד"כ מתחילה לבכות. האמת היא שזה קורה בעיקר כי המצב הוא ש(בגלל שביום שישי אני בד"כ לא מספיקה את כל מה שאני אומרת לעצמי שאני אספיק) אני יושבת כל השבת ועסוקה במשימות - שיעורי בית, מבחנים, מטלות ממש ארוכות, ואז בניגוד לשישי שבסופו של דבר אני עושה את הטיול לצד השני של רחוב הרצל בערב, ימי שבת נהיו באופן רוטיני כאלה ימים שאני לא יוצאת מהבית.

ואז בערב זה נהיה כ"כ נורא שאני לא יודעת להסביר מה קרה, אני לא מצליחה להרים את עצמי כדי לצאת מהבית, ועוד יותר נורא הוא אובדן היכולת להמשיך לעשות דברים.

-

מצאתי אחלה מוטיבציה ללמוד היטב למבחנים: אני מפנטזת בסתר על לא לעשות בכלל מועדי ב' הסמסטר.