זה בסדר, סיימתי להגיד לכם איך לחיות ומה לעשות.
- תקופת מבחנים -
הדבר הכי טוב בתקופת מבחנים הוא שאני יכולה לשבת ללמוד בזמן העירנות המקסימלית שלי. יש אנשים של בוקר שקמים ממש מוקדם בבוקר אבל אני לא כזאת, יש אנשים שהזמן למידה המקסימלי שלהם הוא הלילה והם ערים כל הלילה, גם זה לא הסגנון שלי - אני בזאת מכריזה על אנשי הצהריים - אנחנו לא אוהבים לקום מוקדם, אנחנו לא אוהבים להישאר ערים עד מאוחר, כל רצוננו הוא לקום בשעה סבירה וללכת לישון בשעה סבירה וללמוד במהלך היום בלי להיכנס להיסטריה.
-
לא נגמר לי החיפוש אחר ידע עולם. אני כרגע קוראת ספר שנקרא Rose: Love in violent times, ויש פרק שחלק נכבד ממנו או כולו מוקדש להבדל בין considered belief (אמונה שהגעת אליה בעצמך) לבין unconsidered belief (אמונה שקיבלת ישירות ממקור אחר כמו הורים, מדיה, חברים, מורים וכו'..). הכל טוב ויפה, אני מאוד מעריכה את הכותבת וזה הספר השלישי שלה שאני קוראת, אבל לפעמים יש לה חורים בבנייה שאם הם היו מלאים היו הופכים את הטקסט לפשוט יותר לשימוש ויותר שלם מבחינת מבנה הספר. החור המדובר כאן הוא התשובה לשאלה: איך בונים מערכת אמונות עצמאית מהתחלה? סה"כ ללא מערכת כזאת קשה מאוד להתחיל להעריך מחדש את כל מה שאנחנו חושבים.
אני אנסה למלא את החור הזה בעצמי:
כמו כל תיאוריה צריך להתחיל מכמה אקסיומות וכמה הגדרות (אם מישהו חושב שזה נשמע מתמטי מדי, אני רוצה לציין שהייתי עסוקה בלהגדיר לעצמי דברים הרבה לפני שבכלל חשבתי על ללמוד מתמטיקה או מה בכלל ללמוד).
דוגמא: אם ניקח בתור אקסיומה את "כל בני האדם שווים" וניקח את זה במובן של זכויות רכוש, אז עבור כל שני אנשים שניקח (לא משנה איזה), לא יהיה אחד שהרכוש שלו שווה יותר, ובפרט הרכוש שלי שווה ערך לרכוש של כל אחד אחר, ולכן מכאן ניתן להסיק שגניבה היא לא מעשה שעומד בקנה מידה עם האקסיומה, כי גניבה בעצם אומרת "הרכוש שלי יותר חשוב, אני אגדיל אותו על חשבון מישהו אחר" (כמובן מתוך הנחה שאני לא רוצה שיגנבו לי דברים).
הרעיון הכללי ליצירת מערכת אמונות שנשענת על עצמה ולא תלויה באנשים מבחוץ הוא לקחת כל דבר שכביכול לא צריך להסביר אותו, למשל "שמאלנים מסריחים בוגדים במדינה", ולשאול את עצמנו: מי הם שמאלנים מסריחים? מה מגדיר בגידה במדינה? ואז לפי זה לבדוק האם המשפט הזה אמיתי או לא.
ההגדרה שלי לבגידה היא ביצוע פעולה שלמישהו היה אמון מלא שאני לא אעשה. מהי מדינה? ובכן לפי השקפת העולם הדמוקרטית המדינה היא לא ערך בפני עצמו, אלא היא אוסף מנגנונים שמטרת העל שלהם היא להגן על אזרחי המדינה, לתת להם זכויות, ולשמור שהם לא פוגעים אחד בזכויות של השני. תחת ההגדרות האלה קצת קשה לי להגדיר בגידה במדינה. אפשר לבגוד בחלק מסוים ע"י הדלפת מסמכים נניח, אבל השאלה היא קצת יותר מזה.
אני אקח סיטואציה אחרת: יש שתי חברות, ביניהן יש מערכת אמון כזאת כך שכל אחת מצפה מהשנייה לשמור בסוד גמור את כל סודותיה. נניח שאחד הסודות הוא משהו ממש נורא, מהסוג של היותו של בן זוג של אחת מהן אלים. האם זאת בגידה מצד החברה השנייה להעביר את המידע הזה הלאה למרות שיש ביניהן הסכם שהן שומרות בקנאות על הסודות אחת של השנייה? ברור שלא. אני טוענת שזאת לא בגידה כי למרות שיחסי האמון הוגדרו בצורה מסוימת, מטרת העל של מערכת היחסים שלהן היא לדאוג אחת לשנייה, ולכן אם שמירת הסוד הזה פוגעת בחברה המדוברת, זה לא עולה בקנה אחד עם מטרת העל, ולכן אי-שמירת הסוד אינה בגידה למרות שיש כאן הפרה של יחסי האמון.
אוקיי, חזרה למדינה - נניח שבכל משרד\מוסד\ווטאבר יש הסכמה שלא מדליפים - כל המסמכים הסודיים וכל הרפש והזבל נשאר בפנים. זה מקובל עליי, בהנחה שהמשרד או המוסד הזה מטפל ברפש של עצמו בצורה מניחה את הדעת בלי לערב את הציבור בזה ונניח שכל מסמך סודי סווג ככה מסיבה טובה.
עכשיו, מתוך הגדרת המדינה, מטרת העל של המשרד או המוסד הזה, בצורה כזאת או אחרת, היא בעצם לדאוג לאזרחי מדינת ישראל.
אם למשרד הזה יש "סוד" שפוגע באזרחי המדינה בצורה כלשהי, זה לא מתיישב טוב עם מטרת העל שלו, ולכן אם מישהו מהנוכחים פוגע באמון הניתן בו על מנת להביא את המידע הזה לאור, אני לא רואה סיבה להגדיר את זה בתור בגידה.
ברור שבחיים האמיתיים הדברים האלה יותר מסובכים וצריך להיכנס להגדרות יותר מדויקות, אבל תחת התנאים האלה המעשה של הדלפת מסמך הוא לא בהכרח בגידה ב(אחד ממוסדות ה)מדינה.
את השאלה האחרונה, מי הם השמאלנים המסריחים, אני משאירה לכם, אבל רמז דק: רצוי להגדיר אנשים ספציפיים, לא קבוצה כמו "כל השמאלנים האלה ש.."
המטרה מכל זה היא להיות מסוגלים לקחת כל משפט שנשמע נכון (ממה שאני ראיתי בד"כ מדובר במשפטים מאוד גנריים), ולשאול את השאלות ולענות את התשובות שמהן אפשר בסוף להגיע למידת ההסכמה האישית עם המשפט. השאיפה היא לעצור את השאלות רק כאשר התשובה עליהן היא "כי חייבים להתבסס על משהו".
- - -
יש משהו בתקופת מבחנים - מצד אחד יש לי משימות מרובות - הייצוג ב sticky notes פשוט לא מייצג בשום צורה את כמות העבודה ועד לאיזה תאריכים. מצד שני יש משהו בעיסוק האינטנסיבי בחומר של הסמסטר וזה שצריך עכשיו לאסוף את כל מה שאני יודעת לכדי גוף ידע אחד שלא מחולק לפי שבועות סמסטר, שגורם לי עוד יותר לחשוב על החיים שלי ולתהות על קנקנם.כתבתי לפני כמה שבועות את בפוסט הנ"ל על התופעה שקראתי לה "אובדן הבורג" או "הבורג המשוחרר". האמת היא שיצאתי מהדיכאון ההוא כבר לפני כמה זמן אבל לא היה לי משהו מיוחד להגיד על זה. מה גם שבבלוג שלי החלטתי שאני לא מחויבת לכרונולוגיה. אז למה עכשיו זה רלוונטי? כי עכשיו המסקנה שלי היא שהחשיבות של האפיזודה הזו היא בכך שאני בתהליכים של ללמד את עצמי באופן מודע להסתמך על אינטואיציות ותחושות בנוסף לידע ושרשורים לוגיים.
המירוץ אחר הידע מתחיל מחדש כל כמה זמן - כי כל איזה תקופה יש ספרים חדשים, בעבר זה היה בעיקר סביב משלוח ספרים מאמאזון פעם בשנה, או קנייה אקראית (אני לא נמצאת הרבה בחנויות ספרים) ועכשיו יש לי kindle והאופציות כמעט אינסופיות בספרים שאני יכולה לקרוא מתי שאני רוצה. אז פתחתי רשימה חדשה של ספרים שכל אחד בדרכו נראה לי כזה שמביא איתו פרספקטיבה חדשה או הרחבה של פרספקטיבה קיימת.
זהו. אין פואנטה. לא תמיד אני בונה היטב את הפוסטים מההתחלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
