יש לי בד"כ שני ספרים בתהליכי קריאה - אחד במיטה לפני השינה ואחד לרכבת (בשבועיים האחרונים לא הייתה לי רכבת ולכן הספר השני נרקב בתיק כמו סנדביץ' עזוב (מה גם שהיותו ספר מיסטיקה לא עזר לו ביצירת האמון ההדדי בינינו).
לאחר שבפעם האחרונה שנשאלתי מה אני קוראת לפני השינה ואמרתי "על איידס" הגעתי למסקנה שצריך לעשות הפסקה מהעניין הזה של לקרוא מחקרים לפני השינה כי זה חוצה קו אדום חברתי כלשהו, ופתחתי ספר קריאה, אבל הוא מרדים אותי כ"כ מהר, כנראה כי עובדות אמפיריות על העולם מעט יותר מעניינות מעולמו הפנימי של מישהו שלא קיים.
הבעיה בקריאת ספרים עלילתיים (וכאן יש התכתבות מסוימת עם הפוסט האחרון באנטי-סצינה פלוס קמצוץ מהדיון בנושא שהתרחש כאן אתמול) היא שהרבה פעמים הם לא מספקים את מה שאני רוצה - אני קוראת ספרים עלילתיים כי אני רוצה לראות עולמות אחרים בהם העתיד יותר טוב, אני רוצה לדעת שזה אפשרי שיהיה בסדר. כשאני אומרת שיהיה בסדר אני לא מתכוונת למשפחה וילדים וקריירה, אני מתכוונת לשקט פנימי, כזה שקיים אחרי כמה התמודדויות רציניות ומצליחים לאסוף מספיק ידע בשביל לדעת מה לעשות בכל מצב (כולל ללכת לחפש עזרה, כן? אני לא עד כדי כך מגלומנית בשביל לחשוב שמתישהו אני אדע הכל).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
