Saving the world, one cookie at a time.

יש לי דוד שאוהב לטעון שהדור הצעיר כבר לא מרדן כמו פעם. הוא טוען שאנחנו לא פרועים מספיק, לא חתרניים מספיק, לא קופצים על העולם עם זרועות פרושות מתוך ידיעה שיהיה בסדר.

תשובתי היא ארוכה מכדי שיהיה אפשר לתת אותה סביב שולחן האוכל, אך אלו טענותיי (ההתייחסות כאן היא אליי בלבד, אולי גם לבני משפחה מורחבת נוספים אך לא ניהלתי שיחה בנושאים אלו עם אף אחד מהם):

בואו נביט רגע בהורינו כדי להבין מי הסמכויות בהן עלינו למרוד. תחת מי עליי לחתור - תחת הורים שהבריזו מבי"ס בשביל ללכת לים? שבעצמם ניסו סמים? תחת דודים שיכולים ללמד אותנו דבר או שניים על חתרנות פוליטית?  תחת אנשים שבעצמם חיים בשולי המיינסטרים?

ההורים שלנו הם ילידי שנות ה60 - כשהייתי בת 12 אמא שלי אמרה לי שאם אני רוצה לנסות סמים היא רוצה לבדוק שהם מאיכות טובה אז סמים נפסלו בתור אמצעי למרידה בסמכות. האלכוהול נמצא בבית והוצע לנו לטעום ממנו בחופשיות מאז ומתמיד, אז גם זה ירד מהרשימה. הדעות שלהם ליברליות מדי בשביל שיהיה אפשר לצאת כנגדם - הם מאמינים בחופש הביטוי ומקבלים גם דעות אחרות, אז אי אפשר אפילו להצביע למפלגה היריבה כדי ליצור תסיסה.מוזיקה רועשת לא מרשימה אותם, גם להם היה את השלב הזה.

כלומר, ההורים שלנו עשו הכל - מה כבר אפשר לעשות שירשים אותם שאנחנו באמת נגדם? פלא שהתייאשנו והתפנינו לעיסוקים שלנו?

כיום, כדי למרוד באמת, צריך לעשות דברים הרבה יותר גרנדיוזיים ממה שהיה צריך לעשות פעם וזה לא תמיד מתאים לנו, הדור הצעיר.

גם ככה יש מאיתנו הרבה ציפיות - סה"כ אנחנו הדור הראשון שגדל עם מחשבים ואינטרנט. איך כבר אפשר למרוד? גיליתי שכל פעם שניסיתי למרוד זה בסופו של דבר פגע רק בי - אם ניכשל בלימודים זה פשוט נהיה אח"כ יותר משעמם ונורא להיות בבי"ס, אם נברח מהבית לא יהיה לנו אינטרנט, אם נלך למקומות שאנחנו לא מורשים ללכת אליהם אח"כ פשוט נגלה שזה באמת היה רעיון לא טוב.

ניסינו לנצח אותם באמצעות כיבושים מיניים - אני באופן אישי גיליתי שמין בגיל צעיר יוצר דיסוננס כ"כ גדול שאח"כ העדפתי לוותר על כל העניין. 

ניסינו לנצח אותם בעזרת עיסוק חברתי נרחב במטאל ומד"ב - מסתבר שהם תומכים בזה.

ניסינו לנצח אותם עם התעלמות מוחלטת מהסמכות שלהם - מתברר שהם צפו את זה מראש ושחררו אותנו לדרכנו.

ניסינו לנצח אותם אותם עם שתיקות רועמות - זה הדבר היחיד שעבד.