Saving the world, one cookie at a time.
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
| 8/2010
על ילדים ותפוחי אדמה
כל קיץ מחדש אני מופתעת עד כמה החום משתק אותי, מפסיק את כל תהליכי החשיבה
והופך את מה שנשאר מהם למחשבות חד כיווניות בנושאי החום ואיך לעזאזל
אשרוד... ואז מתחילות השיחות עם כל מיני אנשים שסגורים על זה שהם יעברו
לגור בחו"ל בעתיד.
אין לי שום דבר נגד או בעד זה. למעשה זה לא נכון, הנגד והבעד כל כך
מאוזנים שהכף לא מוכרעת לשום כיוון כי האמת היא שזה נכון, ביעדים שאנשים
מדברים עליהם באמת יותר קל לנשום, יותר קל להסתובב ויותר קל לגרום לגלגלי
הצדק לפעול לכיוונך. מה יש לי נגד? שום דבר מיוחד, האינרציה משאירה אותי
פה, התואר, המשפחה (בכל זאת ולמרות הכל) והעובדה שיש לי נוסטלגיות. אפילו
כבר אין לי את תירוץ העבודה כי את העבודה החדשה שלי אני יכולה לעשות מכל
מקום בו יש מחשב עם אופיס. נראה לי שבסוף אני פשוט סאקרית של נוסטלגיות,
כמה שהתבאסתי לחזור לארץ מהמגורים ליד שיקגו התרגשתי מהרדיוס הקטן של השטח
שמכיל את רוב זכרונות הילדות שלי מגיל 7 עד 12.
כל פעם שאני מקבלת מחזור אני מופתעת מחדש עד כמה הוא אדום ומשתלט לי על
התודעה. פתאום אני מסתכלת על ילדים ורואה בהם יצורים חמודים ויש לי דחף
ללבוש בגדים בצבעי אדום-חום-כתום. אני מפתחת עם הבטן ו\או השחלות ו\או
הרחם מערכת יחסים במסגרתה אני יושבת ומנחמת אותן שהכל יהיה בסדר, שזה כואב
רק כי אני נורא צעירה ועם השנים זה יהיה יותר טוב ומזכירה להן שפעם זה כאב
הרבה יותר והיום אנחנו במצב הרבה יותר טוב ושבכלל אנחנו צריכות להיות
חזקות.
ואז מתחילות השיחות עם חברותיי על מערכות יחסים ועל האספקטים השונים של
נשיות בעולם הזה. זה מדהים אותי שכביכול שום דבר לא משתנה, אין לי דברים
חדשים להגיד והתודעה שלי לא תמיד עוברת תהליכים בין מחזור למחזור, ובכל
זאת השיחות האלה כל פעם מוצאות נתיבים חדשים ומתחברות בצורה אחרת לתובנות
זהות או שונות ממה שכבר יש לי.
כל פעם שאני נהיית חולה בצורה כלשהי אני מופתעת מחדש מהאומללות שנוחתת
עליי ולא עוזבת. בדמיוני אני הכי בריאה שיכולה להיות ולגלות שאני מסוגלת
להיות עם חום או להקיא או להתעלף זה כל פעם בבחינת גילוי מחדש של יכולות
של הגוף שלא זכרתי שקיימות. המחשבות נהיות יותר כאוטיות, לפעמים אפשר
להשתיק אותן עם איזה ספר או שינה ולפעמים לא.
ואז מתחילות השיחות עם אנשים על סוגים שונים של חולי וממה זה נגרם ואיך
פותרים את זה. יש גם את שאלת הרפואה הקונבנציונלית מול
הבלתי-קונבנציונלית. אני לא יודעת איפה בדיוק אני עומדת על הסקאלה הזאת,
אבל באופן כללי אני לא לוקחת תרופות בית מרקחת כי קצת מפחיד אותי שהתרופות
מתעסקות לי במערכות בלי שאני מבינה מה בדיוק הן עושות, ואני מעדיפה
פתרונות יותר טבעיים כמו תה צמחים או פשוט להתמודד. הייתה לי חברה בארה"ב
בשם אליסה שהדת שלה היא Christian Scientist שהמשמעות של זה בהקשר הזה הוא
חוסר שימוש טוטלי בתרופות כי הגוף מתוכנת לטפל בעצמו.
כל פעם שאני מופתעת מחדש ממשהו מהסוגים האלו שחוזר על עצמו, אני מופתעת מזה שאני עדיין מופתעת.
| |
| כינוי:
דניאל קינמון
בת: 38
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
