RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 7/2010
הגדרתי עם חברתי רוני א. (קשה לי להתייחס אליה ללא שם משפחתה אז נשאיר
לפחות עקבה) ש"מי שאומר שאי אפשר לקנות אושר בכסף, לא יודע איפה לעשות
קניות".
חשבתי על זה הרבה. כתבתי לפני כמה חודשים קטע על רכוש, כי יש לי נטייה לאספנות למרות שאני לא אוהבת שיש לי הרבה חפצים.
זאת לא הפעולה עצמה של הוצאת כסף והחלפתו במוצר שעושה אותי מאושרת, וזה לא הערימות של חפצים שעושות אותי מאושרת.
השילוב של החפצים האלה בחיים שלי הוא מה שגורם לי להיות מרוצה - לדעת שיש
לי מספיק בגדים שאני מרגישה נפלא בהם כדי לבחור בכל יום ע"פ חשק בלבד מה
אני רוצה ללבוש.
זה לא עצם הרכוש - זה העובדה שהרכוש משפר את החיים שלי.
הרבה זמן לא טעמתי אספרסו, אני לא אוהבת את הטעם, למרות ביצוע מרובה של
בדיקות קפה בעברי (גם אחרי שהפסקתי להיות הבריסטה הכי צעירה איכשהו המשכתי
לעשות אותן עוד תקופה ארוכה, עד שעזבתי בפעם הראשונה). טעמתי היום את
האספרסו מהמכונה הביתית האוטומטית שלי (ועכשיו כל הבריסטות של העולם
נאנחים ולא מבינים איך אני יכולה לוותר על השליטה המלאה בכוס הקפה שלי,
בטח גם מצקצקים, הם לעולם לא היו קונים מכונה אוטומטית!) - והאספרסו טוב.
יותר טעים ממה שטעמתי ב80% מהפעמים שטעמתי בעבודה. לא שרוף מדי, לא דלוח
מדי, בלי החמיצות הנוראית שנלווית לפעמים בגלל קלייה לא משהו.
לא רואה מה הבעיה באוטומטיזציה, היא רק משפרת.
זה השבוע האחרון בעבודה - הנטל הנפשי גדל עם כל משמרת וככל שאני מתקרבת
לסוף. זה באמת סוף של תקופה, אני מנסה לפעמים קצת להעביר את הידע והניסיון
הלאה, ויש אנשים שלא מבינים למה התפטרתי.
אני חושבת שבעיקר בגלל הניוון המחשבתי הטמון בעבודת בית קפה, ואיבוד
המוטיבציה. אני מרגישה שיש לי כוח רק לעשות דברים שאני יכולה לעשות על
טייס אוטומטי, שזה כרגע בעיקר קפה ומשקאות ברד למיניהם.
ממה מורכב קפה טוב?
(1) פולי קפה איכותיים. זה לא בשליטתי.
(2) עובי טחינה תואם למכונה - תלוי בי עד נקודה מסוימת.
(3) הורדת מנת אספרסו במהירות ע"מ למנוע טעם שרוף שנגרם מעודף שהייה בתוך מכונת קפה חמה ופועלת - תלוי בי בהחלט ומתקיים.
(4) גובה מנת אספרסו מתאים לחוזק הקפה הרצוי - תלוי בי ומתקיים.
(5) אולי הכי חשוב - הקצפה. יש צל של מתיקות שמתקבל רק מהקצפה מעולה, ואי
אפשר לזייף אותו. אני לא מסוגלת להקציף היטב אם אני לא רגועה. מצאתי
שהטריק הוא מאוד פשוט - את כל מה שלפני ההקצפה עושים הכי מהר, באטרף
ובדייקנות שאפשר, אבל לפני תחילת הקצפה לעשות את הסוויצ' למצב יוגה, ואם
לא מצליחים לעשות את הסוויצ', להתחיל מחלב יותר קר ממה שצריך ולהירגע תוך
כדי, להתעלם מההמולה מסביב.
זה הכל מיומנויות נרכשות - שליטה בכמות הקצף בכל כוס קפה היא עניין שדורש
מחקר, שליטה בטמפרטורה זה משהו שנרכש עם הזמן, ואיך לעשות את כל זה בקצב
אש - זה דורש אימון.
אז זהו, סיימתי. אני יכולה אולי עוד להשתפר ברמת הריכוז, אבל זהו.
זה לא אינטלקטואלי במיוחד, וזה גם לא שברמת המיומנות שיש לי אני קרובה
בכלל לסטנדרטים הכלל עולמיים לקפה, כפי שרואים בתחרויות בינ"ל של בריסטות,
אבל אני אוהבת את זה.
כרגע המוטיבציה שלי לבוא למשמרות ולתת כמה שאפשר היא כדי לא לדפוק את האנשים האחרים במשמרת.
זה מזכיר לי את החודש-קבע הארור שחתמתי בסוף השירות, בערך מאותם מניעים -
מתוך ידיעה שאם אני לא חותמת, אני מחליפה חודש של תפקוד ירוד שלי בחודש של
סיוט מתמשך לכל הצוות עקב חוסר במפקדת. זה אחד החודשים הגרועים שהיו לי
בחיי, וזה ממש מזכיר לי עכשיו המשמרות האחרונות האלה.
אני קצת לא יודעת מה הלאה, הלוואי שהיה אפשר לפרסם מודעת חיפוש עבודה של
"אמנם אין לי ניסיון אמיתי בכמעט כלום, אבל יש לי קליטה מהירה, סבלנות,
ויחסי אנוש טובים כאשר מדובר באנשים אחרים עם יחסי אנוש טובים". כי
ההתפטרות הזאת קצת מסבכת לי את התכנון הכלכלי לקיץ - על המצלמה הדיגיטלית
אני לא מוותרת, ואני רוצה לנסוע אחרי המועדי ב' לאנשהו, זה לא שבאמת משנה
לי לאן, העיקר שזאת תהיה עיר שאני לא מכירה. אבל אחרי המועדי ב' זה
ספטמבר, שזה חגים, ויקר בטירוף.
| |
| כינוי:
דניאל קינמון
בת: 38
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
