RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
| 6/2010
Muffinism
כשגיליתי שבשביל ללמוד בלשנות באוניברסיטת תל אביב צריך לבחור חוג נוסף
כדי להתחיל במסלול דו-חוגי, הייתי בהתלבטות רצינית. היו לי כל מיני
כיוונים לא מאוד קשורים - חשבתי על היסטוריה, דיברתי על מדע המדינה, יחסים
בין לאומיים.. בזמנו לא אמרתי את זה בקול רם אבל גם חשבתי על מה שמכונה
"לימודי נשים ומגדר". כמו כל אחד מהנושאים הקודמים שחשבתי עליהם - מדובר
בסה"כ במשהו שמעניין אותי, ושאני עשויה למצוא בלימוד האקדמי של הנושא
איזשהו סיפוק. בסוף החלטתי על מתמטיקה, אז זה לא באמת משנה, אבל אחרי
איזשהי תקופה חשבתי לעצמי, למה אני כ"כ מובכת מזה ששקלתי ברצינות תואר
בלימודי נשים ומגדר? בגלל הסטיגמה של לסביות עצבניות עם תספורת א-סימטרית?
כי אני לא אמורה לחשוב שיש באמת מה לעשות עם תואר כזה?
זה נשמע לי מטופש. ואז התחלתי להגיד את זה מדי פעם בקול רם, שחשבתי על זה
ברצינות. אולי בתור אנטיתזה - כן, אפשר להיות חכמה ריאלית וממוקדת-מטרה,
ועדיין לשקול תואר בזיוני שכל מקצועיים! (האם זה לא משהו שאפשר להגיד על כמעט כל תואר?)
אז זהו, אני כבר לא צריכה לתרץ ולהסביר את הסיבות לתחומי העניין שלי, ואני
רוצה לתת את הפרספקטיבה שלי על פמיניזם, כפי שנבנתה ע"י תפיסת עולם כללית,
וקריאה אקלקטית של טקסטים פמיניסטיים ע"פ רמת עניין אישי ולא לפי שום סדר
קריאה או החלטה לגבי מהו "טקסט חובה".
(דיסקליימר בעברית פשוטה: אני לא מתחייבת על שום דבר שנכתב כרגע בתור
עובדה, זה איך שאני רואה את הדברים, ההכללות הן לצרכים דידקטיים בלבד! וגם - לא קראתי את "המין השני" של סימון דה בובואר, The Feminine Mystique ועוד כמה טקסטים בסיסיים שכאלה, את כל מה ששיעמם אותי עזבתי מהר מאוד)
פמיניזם זה סוג של it-word, אפשר לנבור בהיסטוריה ולהגיד שזאת תנועה
שהתחילה במאה ה19, או במאה 20, לדעתי להגיד שהתנועה הפמיניסטית התחילה
בנקודת זמן כלשהי זו אמירה בעייתית, כי מה זה עומד מאחורי פמיניזם? הרעיון
שגם לאישה מגיעות זכויות, ובהחלט זכויות שוות. התנועה הפמיניסטית בתור
קבוצה מאורגנת אולי התחילה בנקודה מסוימת, אבל קשה לי להאמין שלכל אורך
ההיסטוריה לפני כן לא הייתה אף אישה שחשבה שזה לא הוגן שבגלל מבנה
הכרומוזומים שלה היא לא יכולה להיות עצמאית. התנועה הפמיניסטית התחילה
בדיוק מאלה.
אני לא זוכרת כ"כ סדר ארועים, אבל בארה"ב יש איזשהי נקודת זמן בה התנועה
הפמיניסטית התחילה להתפצל לכל מיני זרמים, עם כל מיני אג'נדות, וכל מיני
שמות שונים - anti porn , sex-positive, pro-life, ובטח יש עוד.
מבחינתי הזרמים נבדלים אחד מהשני בגלל שלכל אחד תשובה שונה לגמרי לשאלה - מה נשים צריכות לעשות בעולמנו?
אם הן צריכות להעיף את הפטריארכיה לעזאזל, לבטל את כל המערכת הזאת - זה הזרם הרדיקלי, לצורך העניין.
ואז למשל שאלת הפורנו (האם פורנו זה מוסרי או לא?) מחלקת את התנועה
הפמיניסטית לשתי עמדות - או שזה ניצול בכל מקרה ומשפיל את האישה, ושום
כמות של כסף לא יכולה לתקן את זה, או שזה טוב ברגע שיש לנשים שליטה על
חייהן וזאת בחירה חופשית.
האם להשתלב בחברה הגברית אומר לשתף פעולה עם דברים כמו פורנו, שלטי חוצות
של נשים מעורטלות למחצה, ולהתלבש בבגדים החושפניים שהחברה מייעדת לנו?
אני מציגה את המניפסט הפמיניסטי שלי, אני קוראת לו - Muffinfest.
יצא לי לחשוב לאחרונה איך כל הנושא של טיפוח המראה החיצוני משתלב עם נקודת
המבט הפמיניסטית שלי (אולי בעקבות הספר שאני עכשיו קוראת, שנקרא female
chauvinist pigs). המסקנה שהגעתי אליה - אני חיה במאה ה21, אין לי איך
להתנגד לזה (חוץ מאשר להתאבד, שזה לא יעזור לי להשיג יותר מדי מטרות),
וכן, אידיאל היופי של ימינו מתאר בחורות רזות וחלקות משיער (חוץ מאשר
שערות הראש, וקמצוץ של גבות).
למרות שזה תיאור שתקף גם לגוויות, אין לי סיבה להילחם באידיאל היופי הזה -
זה טחנת קמח, ואני נבדלת מדון קישוט בכך שאיני נלחמת באלו. אידיאל היופי משקף משהו די רחב היקף בחברה האנושית כיום שאני לא יודעת איך נלחמים בו וגורמים לשינוי.
בהינתן כל זה - אידיאל יופי הוא סה"כ מה שהוא - איזשהו רעיון ערטילאי שאפשר לממש או שלא.
אין שום דבר רע בלהשקיע במראה חיצוני - הגבולות מבחינתי הן: זה צריך לגרום
לי להרגיש שאני נראית טוב, וזה צריך לא להפריע לי לסדר יום תקין.
ההתנגדות שלי אינה לעיסוק במראה החיצוני, אלא לאובססיה סביב הנושא.
למשל נושא הורדת השערות מהרגליים, נושא שאוהבים לנפנף בו בתור משהו דיכוטומי - או שאת מורידה שערות או שלא (בתרגום לעברית מדוברת: או שאת פמיניסטית מתלהמת או שלא)
ומה אם אני פמיניסטית לא מתלהמת? לפעמים אני כן מורידה ולפעמים לא. אני לא אוהבת את ההתנייה הזאת של דייטים ומין בהורדת שערות.
בניגוד לאמונה הרווחת - זה אפשרי מבחינה פיזיולוגית ליהנות במיטה גם בלי להוריד שערות.
נזכרתי באיזשהי שיחה שהייתה לי בצוות בצבא, מתישהו מאוד בתחילת היחסים שלי עם מיכאל, וסיפרתי לבנות מהצוות שביום בו חזרתי הבייתה (לאחר שבועיים-שלושה בבסיס), אחרי שהתקלחתי והתאוששתי מהנסיעה החלטתי בספונטניות לנסוע אליו, ואז השאלה המרכזית שנידונה באריכות הייתה איך יכולתי לנסוע אליו עם שערות ברגליים.
אני רוצה לדעת האם אני היחידה שרואה את האבסורד בזה.
למה זה אישיו? כמו כל דבר אחר בגוף האדם - זה פשוט שם!
אלו שיגידו שזה מגעיל אותם - אני לא אתווכח, זה עניין של לגיטימציה שאנשים נותנים או לא נותנים לפגמים מסוימים. פעם כל מי שהיה מפורסם היה צריך לשים מייק אפ על הפלולות, היום כבר לא צריך. אני מתייחסת לזה בתור פגם גופני לא כי אני באמת מאמינה שזה פגם גופני, אלא כי כרגע, בתקופה בה אני חיה, זה נחשב לפגם אסתטי בל יעבור, וכמו שאמרתי, אני לא נלחמת בדעת הקהל.
אז הפואנטה סה"כ היא כזאת - עיסוק כן, למה לא, השתעבדות לא.
ומה בקשר לסוגיית ההפלות? פורנו? זנות?
לגבי הפלות - דעתי היא שזה לא עניינו של אף אחד, וכל אחת צריכה להיות חופשייה לעשות לעצמה סדר עדיפויות, להחליט איפה היא משתפת פעולה עם הפטריארכיה ואיפה לא. צריך להילחם בתופעות רק במידה ויש פגיעה בנשים. זה טריוויאלי כמובן, השאלה היא (שגם עליה חלוקות הפמיניסטיות) מהי פגיעה בנשים? האם פורנוגרפיה מעצם הווייתה (כלומר גם בתנאים אידיאליים שהכוכבניות מקבלות שכר הולם, משתתפות מרצונן החופשי, וכו') היא פוגענית כלפי נשים בכלל? יש טיעונים טובים לכל צד - אפשר לטעון שהפורנוגרפיה מקדמת החפצה של נשים, וכל דבר שמקדם החפצה של נשים (כולל פרסומות עם נשים לבושות-חלקית) מעודד גברים לחשוב שנשים סה"כ רוצות שיחפיצו אותן, ומעודד נשים להתנהג בצורות כאלה שגברים אח"כ יחפיצו אותן.
כנגד זאת - להילחם בפורנוגרפיה זה, שוב, כמו להילחם בטחנת קמח, ועדיף אם כבר אז להילחם על דברים בהם נשים נפגעות באופן ישיר. חוץ מזה, יש בפורנוגרפיה כ"כ הרבה כסף, אני בעד שנשים יעשו כסף מזה שיש גברים חסרי דימיון והשראה שלא מסוגלים לאונן לבד. אני גם בעד פורנוגרפיה שתהיה מכוונת לנשים, אבל זה כבר השלב הבא.
סוגיית הזנות - האם היא נמצאת באותה קטגוריה עם פורנוגרפיה?
אפשר להגיד שפורנוגרפיה היא זנות מצולמת ולכן דין הזנות כדין הפורנוגרפיה, אבל אני כן רואה הבדל.
סמסטר א' כשהלכתי למפגשי מועדון הדיבייט של האוניברסיטה, מדי פעם היה עולה בצחוק העניין של דיבייט בנושא הזנות - כן או לא להתיר.
העמדה שלי בנושא מתחלקת לשניים - לאופן עקרוני ולאופן מעשי.
באופן עקרוני - בעולם בו זונה נתפסת בתור אישה עם זכויות כמו כל אישה אחרת, וכל הרווחים מועברים אליה ולאנשים שהיא בצורה שקולה והגיונים מחליטה להעביר אליהם כספים - אין לי בעיה עם זה. בסופו של דבר כולנו מוכרים את גופנו לעבודה בצורה כזאת או אחרת, והזנות היא מוצר שתמיד היה ביקוש אליו.
באופן מעשי - בעולמנו הנוכחי, התנאים שציינתי רחוקים מאוד מלהתקיים. יש את הטיעון ש"איך אפשר למנוע מהנשים שבוחרים באופן חופשי את התעסוקה הזאת", שזה טיעון שבעיניי לא תקף מהסיבה שאי אפשר בשם חופש התעסוקה להמשיך את הניצול הלא-אנושי של המון נשים ברחבי העולם בניגוד לרצונן.
זה כמו שעבור אנשים שאוהבים מין אלים יש מועדוני בדס"מ, ולשאר האנשים יש את המספר של המשטרה, גז מדמיע, שיעורי קראטה, וכו'. אתם שמים לב להפרדה הזאת? מי שרוצה, יודעת לאן צריך ללכת, מי שלא רוצה - עושה את מה שהיא צריכה בשביל להגן על עצמה.
ברגע שהזנות הכפויה תיעלם בתור תופעה רחבת מימדים, יהיה אפשר להתחיל לדבר על מיסוד הזנות.
המהפכה הפמיניסטית כבר הייתה - בימינו זה כבר נשמע נדוש ולעוס להגיד שנשים הן שוות זכויות. זה אומר שעכשיו אין כ"כ מהפכה לייצר, עכשיו צריך לעבוד על הכנסת העובדה הזאת לתוך הרגלי החיים של כולנו. זאת משימה איטית ולא מתגמלת, אבל אני בכל זאת חושבת שאנחנו עדיין במגמת עלייה - שיפוע קטן שנראה לא משמעותי מאיפה שאנחנו מסתכלות היום, אבל אנחנו בכל זאת בהתקדמות.
לכן אני מציגה את הMuffinism בתור הפמיניזם שלי - אני כמובן בעד שכל אחת תחשוב בשביל עצמה ותחליט עם מה היא מסכימה ועם מה לא, אבל הנה הדברים כפי שאני רואה אותם, וכפי שניסחתי עבור עצמי:
# אין סתירה בין להיות בחורה שקולה והגיונית, לבין לקרוא את המגזין של Oprah. הדוגמא כאן היא מהחיים שלי, אבל זה תקף לגבי כל דבר רדוד - טלוויזיה, אינטרנט, קניות וכו' - אין הכרח לעסוק כל הזמן בדברים אינטלקטואליים שתואמים את המעמד שלי. אפילו יותר טוב מזה, עקב היותי שקולה והגיונית (למרות שיש מי שיחלקו על זה, ובצדק מסוים) - אני יכולה עוד יותר ליהנות מכאלה מגזינים, כי אני יודעת ממה אני יכולה לקחת לעצמי וממה אני יכולה להשתמש כחופשה למוח.
# זה חשוב לדעת להיות עצמאית ולטפל בכל הדברים שקשורים לחיי, אבל עם גבולות מסוימים. זה אומר שאני לא באמת רוצה לדעת איך לתקן את הכיורים ואת המכשירי חשמל שלי, זה לא מעניין אותי, אני מוכנה להיות תלויה באנשים אחרים בנושאים אלו, ואפילו לשלם לאינסטלטורים. זה נראה לי באמת שולי לדעת לעשות דברים כמו תיקוני אינסטלציה ומכשירי חשמל, מה שחשוב זה להיות עצמאית - לטפל בעצמי בניירת שלי (בנק, ביטוח, חשבונות ושאר ניירות), לדעת באופן רציף מה קורה בחשבון בנק שלי, ביטוח, קופ"ח, חשבון שכ"ל, כדי לדעת לתכנן מראש את הכל, כאשר מה שחשוב הוא שאני מתכננת הכל - לא אם אני באופן ספציפי יודעת לתקן תקלות במחשב או מה החוקים שקשורים לביטוח.
# חלק חשוב מתפיסת העולם שלי היא שצריך לבחור את המלחמות בחוכמה, ומכאן שיש צפרדעים ששווה לבלוע כדי לשמור את המשאבים למלחמות החשובות באמת. זה עיקרון שמבחינתי תקף לכל הפלגים של הפמיניזם, לגידול ילדים, לקניית בגדים, למערכות יחסים עם אנשים (במידה, כן?) ולבטח עוד כל מיני דברים שאני אזכר בהם יומיים אחרי שאני אפרסם את המאפינפסט שלי.
# יש בפמיניזם הרדיקלי, אבל גם בחברה הישראלית איזשהי תפיסה שאסור להיות עם האויב. אני אסתכן בלהישמע הומניסטית נאיבית, אבל בן אדם הוא סה"כ בן אדם. לא משיגים שום מטרה בהחרמת אויבים חוץ מאשר יצירת עוד אנרגיה שלילית באוויר. אם נקטין את זווית ההסתכלות לרגע לחיים היומיומיים שלי - הגעתי למסקנה שאני מוכנה לתמוך ולעזור גם לצד בויכוח שהיה לא בסדר, כי זה לא יעזור לבודד את "הבנאדם הרע". לקיחת צד בויכוחים של אנשים אחרים היא מהלך שגוי בעיניי, כי גם אם זה נראה שיש לי את כל המידע, גם אם נראה שבאמת יש צד אחד אשם באופן אקסקלוסיבי, זה לא מה שיגרום לי לנתק קשר (יש הרבה מאוד דברים אחרים שכן יגרמו לי לנתק קשר, שלא תטעו). הרבה פעמים גם יצא לי גם להיות לא בסדר, ובכל זאת נשארו אנשים שתמכו בי.
# עם כל זאת, אין הרבה מקום בחיים שלי לעיסוקים או אנשים שמורידים לי את מצב הרוח ללא תמורה. כן כן, צריך גם להיות אנוכיים מדי פעם.
אולי יהיו עוד תוספות בהמשך, כרגע זה כל מה שעולה לי לראש.
אני מצרפת את רשימת הקריאה שלי, לא כדי להשוויץ, אלא כדי שאם במקרה יש פה מישהי שבאמת מבינה בפמיניזם וחושבת שאני ממש אידיוטית, אז לפחות מהרשימת קריאה אולי תראה מאיפה אני מגיעה. כמובן שזאת לא רשימה מלאה וקראתי עוד כל מיני דברים שפשוט לא רלוונטיים באופן ישיר, אבל הנה הספרים שנהניתי מהם במיוחד:
Cunt: A declaration of Independence
Bachelor Girl
Odd Girl Out
The Female Thing
Life So Far
| |
| כינוי:
דניאל קינמון
בת: 38
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
