כולם נופלים קורבן לקורמניזציה

האמת,שכן.. קשה לי לדבר על זה...

וכבר חודש שלם אני חושבת לכתוב על זה.. ולא בשבילי.. אלא בשביל אנשים אחרים..

בשבילכם לפחות...

אז ככה..

אני אוהבת אוכל! אני אוהבת!! וכשבן אדם אוכל ונהנה זה גורם לו להיות מאושר..

כשאתה לא אוכל אתה עצבני ולחוץ והבטן שלך מקרקרת כל הזמן..

ואיפושהו הבעיה הזאת התחילה אצלי מכתה ג'.. ששם התחלתי בעצם להשמין.. ולא יודעת..

אף פעם לא הייתי בטטה עולמית כזאת שאתה רואה ונבהל.. אבל לא היתיי רזה.. לא הייתי כוסית

הייתי רק הילדה עם הפנים היפות..

ואיפושהו במהלך השנים פשוט התרגלתי לעצמי.. למראה "הנפוח שבי"

אבל תמיד רציתי להרזות...תמיד בכיתי לה' ,כאילו הוא זה שאשם..

עכשיו אני יודעת שהבנאדם היחיד שאשם למצבו הוא האדם עצמו,לפחות ב95% מהמקרים

אז גדלתי..הגעתי לחטיבה.. ועולם הכוסיות נגלה לפני.. ועם הזמן פשוט התחלתי בדיאטות...

כל דיאטה אפשרית...זה התחיל מארוחות מסודרות שלוש פעמים ביום ועבר לדיאטת קרטיבים או לדיאטת סלטים

ובכתה י' מצאתי את עצמי אצל חלי ממן בקבוצת תמיכה(!!) וכל הזמן לא יודעת..התנדנדתי..עליתי..ירדתי..

בכיתי.. הרבה פעמים בכיתי.. שנאתי את עצמי.. ועכשיו אני מתביישת שאני אפילו אומרת את זה..

ואז בין לבין.. גיליתי דיאטה כזאת.. שאני חושבת ש90%(כן קורה שאני מדברת לפעמים באחוזים) מהבנות בגיל

ההתבגרות גילו אותה..

מדובר בדיאטת 'הרעב את עצמך' . דיאטה מאוד פשוטה.

אוכלים צהרים.. ואז מגיע ערב אתה רעב רעב רעב (שזה הדבר היחד שקשה פה היום הראשון) הולך לישון עם

בטן מקרקרת ויום למחרת בבוקר אתה קם בלי תאבון..ואז בצהרים שוב אוכלים ארוחת צהרים ובערב אתה כבר לא רעב

כי דיכאת לעצמך את התאבון..

בדיאטה הזאת מחזיקים בערך חודש.. וגם יורדים מהר.. אולי יש קצת תופעות לוואי כמו בחילות חולשה עצבים-כמו שהייתי בערך חצי מהמסע לפולין...או שנעלמתי מימי הולדת ומסיבות באמצע כי הרגשתי בחילות.

 עשיתי את הדיאטה הזאת אולי בין 7-10 פעמים.. אני קוראת לה בעיקר דיאטת היאוש שלי..

שאתה מתיאש מעצמך.. מרים ידיים...

ואז הכל קרה...

זה התחיל בערך אחרי פסח.. מין כאבים בבטן העליונה ובחילות חזקות..שאתה מתעורר בלילה ומקיא.. מכלום!!

במשך שבוע הייתי מתעוררת בלילות ומתקפלת על הריצפה או מקיאה.. באו אלי רופאים הביתה הלכתי לרופאים

וכולם רק דחפו לי כדורים,רק כדורים ועוד ועוד ועוד כדורים שהייתי בטוחה שיש לי רעלת כדורים .. באמת..

כולם אמרו זה בטח וירוס ..זה יעבור.. אבל זה לא עבר.. והתאשפזתי..שזאת החוויה הכי מפחידה שבנאדם יכול לעבור

בחיים לדעתי..כי שם אתה מרגיש לראשונה שאתה פשוט לא מוגן..שלא הבית ולא הרופאים יעזרו לך..

היו איתי גם שתי אנורקסיות במחלקה ואני אמרתי שאני-לא יגיע לשמה!!! לא למצב שלהם לפחות..

שיחררו אותי כמובן אחרי שלושה ימים... פיספסתי את הבגרות במתמטיקה.. לא למדתי לבגרות בתנ''ך וגם לא ממש קראתי מה היה רשום בשאלות שבבגרות מהמטרה היחדיה לסיים כבר ולרוץ הביתה..

לא הגעתי לחודש האחרון של ביה''ס.. כאילו..הגעתי..בערך.. נעלמתי למשך חודשיים מהעולם החיצוני..

ירדן,הילדה שהכי אוהבת לצאאת ולחגוג ולשבת עם חברים ורק לא להיות בבית.. נתקעת בבית!

אז כן.. מצאתי את עצמי יושבת עם עצמי בבית ובוכה.. עם עצמי על עצמי.. על הרחמים העצמיים שלי ..

אחרי חודשיים(!!!!!!!!!!!!!!!!) בערך גילו מה יש לי.. בבדיקה כלכך מפחידה עם הרדמה הכניסו לי צינורית מהגרון וראו את זה

פצע בקיבה.. (אולכוס..) וזה כלכך שיחרר אותי.. שלא דמיינתי שלא פינטזתי את כל ההרגשה הרעה הזאת...

ונתנו לי כדורים שירפאו את הפצע,שלחו אותי לדיאטנית שתלמד אותי מה מותר לאכול ומה אסור...

וכל הזמן הזה חשבתי לעצמי.. יאללה...אבל ממה זה נגרם?!!? כאילו.. ממה יש לי את זה!!

ואז יום אחד כזה מישהו אמר לי כן אולכוס נגרם גם מדיאטות לא נכונות!

ואז נפל לי האסימון..אבל מה נפל... רציתי לרצוח את עצמי על היותי כזאת ילדה מפגרת וסתומה!!!!

כלכך סבלתיי כלכך נדפקתי... ובגלל מה!! בגלל דיאטות מפגרותת שלא עזרו לי אפילו לרדת במשקל!!!!!

אז אולי עכשיו אחרי המחלה ירדתי 15 קילו,אבל זה לא שווה את זה...

זה לא גורם לי להרגיש יותר שווה עם עצמי או יפה עם עצמי..מי שיאהב אותי יאהב אותי כמו שאני...

הסבל הזה לא היה שווה את זה.. ואני אומרת את זה בעיניים אדומות דומעות כי לאנשים שאני הכי שונאת אני לא מאחלת

את ההרגשה הזאת.. את הכאבים האינסופיים האלה בבטן והבחילות שגורמות לך להשתתק למיטה.. שלא עברו אף פעם..

שעדיין לא עוברות...

גרמתי לעצמי לשנוא את האוכל,אני כבר לא מחייכת שאני אוכלת.. אלא רק מחכה לסיים את הארוחה

אני כבר לא מרגישה רעבה.. ורק שמה שעון בראש שצריך לאכול לפחות פעם ב12 שעות  אחרת יכאב מחדש

אני יודעת שאסור לי לאכול כל מה שלכל אחד מותר...שצימצמתי את עצמי למצב כזה שאפילו חלב אסור..

לא ירקות.. לא פרות...לא שוקולד.. לא פיתות..לא מטוגן.. לא מאפים.....

היו פעמים שאמא שלי היתה בוכה לי במשך שעות שאני יאכל.. ופשוט.. לא הייתי מסוגלת

פשוט.. לא מסוגלת...

והאמת שהבנתי את הטיפשות שלי(בנוסף לאחרי שהבנתי למה בכלל כל זה קרה) היה שהיינו בשדרה

וסיפרתי על מה שיש לי לעידו סיסו

והוא רצה לרצוח אותי!! הוא פשוט התעצבן ואמר לי ככה סתם

כמה עצלנית אני יכולה להיות!!! וכמה קשה היה לי להוזיז את התחת שלי לשעה אחת ביום לעשות הליכה או ספורט

כמה קשה היה לי לאכול סלט במקום שוקולד ולמה כלכך התעצלתי כל הזמן הזה!!!!!!

ואז הבנתי..שהוא צדק.. הוא פשוט צדק...

אז אל תעשו את זה לעצמכם.. אל תתעצלו!! תאכלו נכון.. תעשו ספורט! רק אל תגיעו למצב שאני הצטרכתי להגיע אליו

כי איבדתי כלכך הרבה דברים בדרך... מעצמי בעיקר..

אל תחפשו להיות מושלמים כי מי שירצה יאהב אותכם כמו שאתם... שמנים רזים מכוערים או יפים.. פשוט יאהבו אותכם..

אני אוהבת את כולם... באמת :) ואלל תהיוו טיפשים...    ירדן קורמן - זאתי שנוסעת מחר לווליום..

מה קורה,כשאתה מפסיק לנשום

פשוט...... מפסיק..

ושהלב מפסיק לפעום,ככה סתם.....

זה כואב?

או שפשוט,

 לא מרגישים...?

שאתה פשוט מוותר על הצורך לחיות

ופשוט... עובר...

זה קל לוותר?!

אתה מסתכל למעלה ורואה אותו,

זה לא הלבן..

כשאתה,

צף על פני המים