כולם נופלים קורבן לקורמניזציה

האמת שאין לי הרבה מה לספר...

אני ושוח החלטנו שלא הולכים לרוק העצמאות מטעמי נוחות ונסתובב בבמות ונלך לעשות על האש אצל מישהו..

בגלל שאני כל-כך אוהבת לארגן מסיבות החלטתי שזה יהיה אצלי... ואז הילה הזכירה לי שיש לי בית במערבית פנוי עכשיו ושאפשר לעשות שמה את המסיבה!וההורים באמת הסכימו והכל..

ואתמול אחרי ביה''ס נסעתי למערבית לראות את הבית,אני חושבת שלא הייתי בו מכתה ב' או ג'....

זה הבית הראשון שגרתי בו... זכרתי אותו ענקקי... בית פרטי גינה שמתחלקת לשניים שני מחסנים מדרגות הרבה חדרים גדולים... החדר שלי... צבוע בורווד כמו כל חדר שעברתי בחיי, הבריכה בגובה 40 ס''מ (טוב אולי קצת יותר) שפעם הייתה נראת לי גדולה ומפחידה... ונכנסתי לבית הזה.. לאזור שעזבתי בגיל 6 ולמרות שזאת אותה קריהה זה אזור כל-כך שונה...

הלכנו בשביל כניסה אני אמא ואבא.. נזכרתי שפעם לשכנה היו שני כלבים גדולים ואחד מהם כמעט נשך אותי אז הייתי צריכה לתפס על השער ולהכנס מאיזה חור קטן שלא יכולתי להפסיק לצחוק, הגינה לא הייתה כבר ירוקה והיא הייתה כל כךךךך קטננננננה... הבית עצמו די גדול יחסית לכמה שהוא ישן,ואז נכנסתי לחדר שלי.. שהוא אפילו לא רבע מהחדר של עכשיו,הארון הקטן של הבגדים עדין שמה וגם הטואלט שעשו במיוחד בשבילי  לילדה קטנה...! משהו במערבית גורם לי תמיד לרצות לחזור לגורר שמהה.. יש אוויר שונה... כאילו צריך להסתובב כל היום בחוץ כי נעים... אני לא יודעת איך לתאר את זה.... אבל יום אחד עוד אני יחזור לשמה.. (כמובן בוילה ליד הים ככה..)

בקיצוררררר ב4 כולם התחילו להביא את כל הבשר אלי הביתה... ומעינש ואסף התישבו איתי בגינה והחלטנו שנעשה אצלי בבית את העל האש כי אין מה להסחב עם הכל עד לשמה והכל יותר קרוב..

שירצ'ו וציצים באו אלי ב10 מוכנות להסתער על כל הבוטיקים של המנצנצים,בהתחלה ראינו רק את י'ב.. ואז מצאנו את הבנים שלנו ואזזזזזזזזז קנינו את כל המנצנצים שזה כולל 2 צמידים שתי שרשראות זוהרות +שרשרת לב זוהרת +סוס ים זוהר בצבע ירוק +קשת מגן דוד זוהרת . האמת שרציתי בלון אבל כל הילדים הקטנים והמניאקים קנו לפנייי את כל היפייים ולא נשאררר לי..!!! בסוף הבנים שלנו הלכו לשתות במקלטים וערן לקח לי את הפון והכסף אז רוששתי את ציצים... ונסענו עם י'ב לאתא... לראות את... מממ ... אא... הראל סקעת ומשינה...

האמת שרק רציתי לשבת כי היו לי כאבי מחזוררר אבל היה ממש נחמדד

 ואז חזרנו אלי ב.......2!ומצאתי את כל הבנים יושבים מחוץ לבית שלי חצי שיכורים ואני כזה אומיגדדדדדדד עוד מעט ההורים חוזרים והם יראו אותם מסטולייים... אז לקחנו מהם מהר את הבקבוקים הילה שפכה אותם בחוץ והכנסנו את כולם... מסתבר שלמרות השעה לכולם היה תאבון בריא  והם נשארו עד רבע לחמש ככה.. חחח ועשו מלא צחוקים למרות שהיינו מממש עייפיייייייייים! שיר אפילו נרדמההה על הכיסאא..!!! סטלנית...

ובואו קחו מימני פיתותתתתתתתתתתתתתתתת יש לי איזה 8 חבילוווווווווות !!!!

בסכ''ה היה ממש כייף ביום העצמאות... חחח ועכשיו נזכרתי שחי אמר שאני דומה לפוקה.. חחחח שכשחושבים על זה זה קצת עצוב... אבל לא נורא.. חחח ...

אז לסיכום.... תרשששום תרשששום....

יום העצמאות מסמל סוף של שננננננננננה!!!

יותר נכון תחילת מתכונות ובגרויות... אז בהצלחה חברים.... אוהבת אותכם הכי הרבה בעולם למרות שיש לכם קטעים שאתם מזה חפרנים..אבל אני אוהבת אותכם כמו שאתם... חפרנים.. :):)

15.4.20007  2:05 PM

פעם.. טוב יותר נכון עד לפנני חודשיים, תמיד שנאתי את יום השואה..כאילו מזה שנאתי..

התבאסתי שכל הסרטים בטלויזיה היו על השואה ועצובים כאלה.. שפשוט אתה מזמין סרטים כדי שהיום הזה יעבור

ושהטקס המטומטם בביה''ס רק יגמר כי חם... ושהצפירה המעצבנת הזאת תעבור כי שישה מליון כבר עברו מזמן..

עכשיו.. זה שונה.עכשיו אחרי חודש החשיבה שלי שונה ב180 מעלות...

שאני אומרת מגיע להם יותר מיום אחד... מגיע להם יותר מצפירה קצרה אחת ושהטקס ימשך לנצח וינסה לגרום ליותר ויותר אנשים לרצות לצאת למסע הזה.. עכשיו שאומרים שואה כבר לא עושים סתם פרצוף עצוב כי שמעת סיפור מאיזה מישהו שהסבא רבה שלו .... הפעם אתה היית שמה.. חיות את זה כאילו היית שמה בעצם.. כל המלחמה הזאת..

הפלאשים שחוזרים לך מהמקומות האבנים ,האנדרטאות, החול ,הקור ,הגטאות, המשרפות הקדיש... למלמל את הקדיש... את התקווה... שוב, ושוב ,ושוב ושוב... אתה כותב את זה ובוכה ,אתה נזכר בזה ובוכה, לא צריך להתאמץ כבר.. זה בא לבד.. הפנים של אביבה ו..אני לא יודעת הבכי הקצר הזה שלה... שאחרי כל סיום משפט יש ת'רעד הזה בקול שלה שאתה יודע שכואב לה,שהיא מתפוצצת מבפנים לא משנה כמה היא תספר את זה.. שנים על גבי שנים..

זה כמו שקרה לך משו עצוב ואתה כל פעם מספר את זה לכל חבר בנפרד.. וכל פעם אתה בוכה שאתה מספר את זה,אבל הפעם אתה בוכה כל החיים על זה....

אני חושבת לפעמים מה אני הייתי עושה במצב שלהם או אנשים אחרים.

תמיד לפני שאני עושה משו שאני לא בטוחה לגביו אני שואלת את עצמי אם הייתי הוא למשל,מה הייתי מרגישה..

עכשיו אני מנסה לשים אותי במקום אחד מתוך מליון... ואני לא מוצאת מקום.. אני לא מצליחה לדמיין..

וזה לא קשור בכלל לזה שאני מפונקת ומה יש לי ומה אין לי... וכמה כח הסבל שלי גדול או קטן...

אני לא יודעת אם הייתי מצליחה לראות אנשים שורפים לי את הרכוש גוזלים לי את התמונות ילדות מרחיקים אותי מהמשפחה,החברים.. מפשיטים אותי גוזרים לי את השיער מקעקעים לי את היד במספר ואומרים שזה שמי החדש....

לא רואה את עצמי עובדת בשביל מישהו שמרביץ לי וצורח עלי.. מחרבנת ליד אלפי אנשים שאני לא מכירה בבור קטן

נאבקת על החיים בשביל מה?... לצאת לחופשי ושלא יהיה לי כלום אחרי זה?.. אחרי שאיבדתי הכל... הייתי משתקמת?! מחפשת אהבה גבר שיחבק.. מנסה להביא ילדים.. כאילו מצד אחד אם אנחנו מסתכלים על זה אנחנו אומרים ברור צריך רק להביא ילדים כדי שיהיה המשכיות אבל מצד שני.. הם אחרי הטראומה הכי גדולה בהיסטוריה.. חסרי כל.. ריקים מבפנים מבחוץ... איך הם יביאו ילדים!?!?!

אני מעריצה אותם...את מי ששרד את השואה.. את מי שהיה שם ונהרג.. את מי שרק עזר.. אפילו שלא עשה כלום אבל רק ראה אותם מתחבאים ושתק,ולא הלשין.

עכשיו יש בדוקו(8-יס) פרומו על ניצולי שואה שחיים מתחת לקו העוני וש30 אלף מתים מדי יום... ו-וואייייי אני ארצח את כולם!!! מעצבנים!! מטומטמים!! אחרי מה שהם עברו זה מה שהמדינה נותנת להם!!! שזקנה אומרת  "אני רגילה לא לאכול אני לא רעבה... גם ככה אין לי..." נו באמת !!!!!!!!!!!!!!!! (אני וציצי נפעל לטובת זקני העם ונארגן משהו כבר..) כמו שאני מכירה אותי לפחות....

טוב זה הכל לבנתיים ... סטופ חפירה.. :/ אני אפילו לא יודעת איך לסיים את העידכון.... אז תיהיו חזקים מחר,מחרתיים... או בכל פעם שתזכרו בזה או תראו  סרט עצוב...

                        ירדן קורמן.. J