הלילות הקסומים

אחרי שיעור מתמטיקה האפוף באווירת הבגרות הממשמשת באופק...

ועשיית התרגילים שלא צלחו בלשון המעטה..

[גאד. שונאת שהשורשים יוצאים שליליים.]

יצאנו החוצה..להתעודד.. לשמש החורפית....אני ומורן הולכות.. ושמעתי צלצול מעורפל של סיום ההפסקה..

מורן ממשיכה ללכת לכיוון הדשא... החברים, והבלגן..:) ...

כל בצפר היה בחוץ...

ואני באה ביציאה למורן.. כאשר אני לא מבינה למה הולכת לכיוון החצר: "מורן? תגידי לא היה צלצול?"

מורן: "לא.. לא היה".

שני: "בטוחה?"

ושני... הייתה בטוחה שדמיינה זאת...(מחשבה סלקטיבית..::)

המשכנו בדרכנו..

והיינו בדשא...בהסתלבטות טהורה אני (שניקי), מור, ענבר, מורן... ישבנו ככה איזה רבע שעה...

ופתאום אני באה ביציאה: "וואו. זה ההפסקה הכי ארוכה שהייתה לי בחיים"

-וככה הברזנו משיעור אנגלית....-

כמובן שזאת לא היתה הפסקה... [:

בקיצור נפלנו מצחוק.... וצעקתי על מורן...

והברזנו משיעור אנגלית..... אבל....בתמימות!@$ (לשם שינוי..)

שזה קורה כ"כ הרבה זמן בזמן האחרון...:)

ישנו בחוץ.. צחקנו על הכל ועל כולם..

חייכנו.. ותכלס עשה לי את היום..:)

אח"כ היינו עד 7 וחצי בבצפר... [החלק היותר אפור של היום.]

אז למה אין לי עכשיו מצב רוח!?