שאלוווום...!

מה קורה?

מסר חשוב: אמא אבא, האלה שלומדים איתי, אין סיכוי שאני מברייזה שוב ממתמטיקה!

חח אז ככה.. אתמול, אחרי הטקס של יום השואה אנשים למיניהם, שיכנעו אותי להבריז ממתמטיקה, מאורלי המפגרת,

פעם ראשונה בחיי ההברזות שלי.

באמת שהיה נחמד, אני ממש לא מכחישה, אפילו קלטו.. השתזפתי חחח פס כזה בבטן ( :| ) ועל הפרצוף היקאר שלי יש צורה של משקפיים :\

בקיצור.. בלה בלה.. דשא, שמש... והרבה צרחות וצחוקים.

בכל מקרה, היום בבוקר נסעתי לי עם אמא שלי לת"א ובגלל שהיא התעקשה ליסוע בקו הישיר הלפני אחרון ולא האחרון,

אז נסענו ב475 ולא ב562 מה שאומר שעשינו סיבובים בכל העולם, מבחינתי בכל אופן, ואמא שלי שונאת אוטובוסים,

תמיד יש לה בחילות, ומרוב שמיעת קיטורים של "למה לא אמרת לי שהנסיעה תיהיה ככה?!" ו"אוך.. יש לי בחילה"

(אוקיי.. עכשיו הבנתי למי אני דומה, ואיך כל זה נישמע וניראה מהצד.. אנשים, אני באמת מצטערת חח לא התכוונתי),

כבר חטפתי בחילה בעצמי, והתחרפנתי, בנוסף הנהג לא ידע את הדרך

 ואיזה דלביוב חולה נפש התחיל לצרוח לו מסוף האוטובוס לאן ליסוע, ועל הדרך סיפר גם את סיפור חיו ועוד כל מיני דברים,

לא תמיד הקששבתי, כי אמ.. גם הייתי צריכה להקשיב לאמא שלי פה ושם.

הקיצר.. עשינו קצת שופינג וזה.. ועד שאמא שלי כבר מצאה חנות שהיו בה כמה חולצות שהיא אהבה...

אבא שלי מתקשר, עניתי במקומה, ובאה השאלה "איפה היית אתמול בזמן שיעור מתמטיקה?"

אני: "אמ.. חחח  מה?!"

אבא: "אורלי התקשרה, היא אמרה שישבת בספסל במקום ללכת לשיעור"

~אמ.. סליחה מה את פוסטמה?! שכבתי בדשא!~

אני: "אמ.. לא יודעת *מילמול, מילמול* לא היה לי כוח *מילמול*"

שתיקה.

שנינו: "טוב לא משנה.. ביי"

גאאד איזה מפחידה אני...

בכל מקרה ישר תחלתי עם הזיוני שכל שהיו המוון אנשים בדשא, אמ.. אנחנו ואולי עוד 2וחצי אבל בסדר,

ושמלי אמרה שאחרי הטקס לא לומדים, כן... אמא אמרה משפט כזה, אבל על הטקס שיהיה שבוע הבא בכלל,

שאף אחד לא הלך לשום שיעור, והיא התקשרה לעוד אנשים (רק בבית גיליתי שהיא באמת התקשרה לעוד כמה חח)

קיצר הרבה בלה בלה למיניהם.

טוב נו.. המסקנה של אמא שלי בכלל הייתה שאורלי החליטה על דעת עצמה לעשות שיעור תגבור כביכול ולא ממש הודיע, נו טוב.

אז.. מה חדש?

ג'ינס סגול חמודי שכזה, צעיף סגול

ו... החלפתי עגיל בלשון לעגיל סיליקון (כן המוט באמת גמיש ><) וגם הוא ורוד, סוג של סגול כזה, וטיפה באסה שלא רואים אותו בפה.. אבל שיהיה.

הקטע פה זה שאמא שלי באה איתי פעם ראשונה לסטודיו, כמעט התעלפה, ואני לא צוחקת חח.

אמא: "דיאנה.. מה זה המקום הזה"

אני: בשיא האושר כאילו מראה לה באיזה מקום טוב אני גרה ללא עזרה "תיראי.. פה אני מתחוררת  כבר כמה זמן את יודעת.."

אמא: *נישעמת על אחת הספות* "אה... טוב... בסדר" *חיוורת*

אחר כך היא קלטה שם ארנבונים, שהיו שם פעם ראשונה מאז הביקורים שלי שם, אמא שלי התלהבה טיפה.

אמא: *חיוך מאוזן לאוזן* "יו יש פה ארנבונים. איזה חמודים"

אני: "נחמד... תיראי.. יש גם נחשים!"

אמא: "אוי וואי" *שוב חיוורת*

טוב.. הדבר היותר חשוב פה.. זה שמול אמא שלי דיברתי בשיא האושר עם המקעקע החמודי שלי חחח

(נקבה...טוב הראתי את זה יותר בפני אמא שלי כשיצאנו, וזה התבטא ב"אווי איזה חמודייים... אמא נכון חמודים, יאא הוא כזה חמוד.. נכון נכון?!?! שיווואו.. כן זאת אני. מודה, רק שש.. אל תספרו לאף אחד כן?!)

טוב מה.. הוא כבר ממש זוכר אותי (מעניין למה) והוא היה כולו כזה מחוייך ונחמד...

באמא'שלי עוד שניה חיבקתי אותו חחח

ואז.. הכרתי את הפירסר החדש,זוכרים שהפירסרית שלי ככבר לא עובדת שם, אז טאדה.. פירסר אחר,

שאני עוד לא זוכת את השם שלו, למרות שאיליה קרא לו אבל הייתי עסוקה בלהיות מבסוטה משומה.. אז לא הייתי מרוכזת חח

הקיצר.. הוא ממש מתוק, בהחלט יותר חביב מג'ניה יקירתי, למרות שגם אותה בהחלט אהבתי,

אבל עליו לא הייתי צריכה לעשות שום רושם, לא לנסות להיות נחמדה, ולא לבוא 80 אלף פעם בשביל שהוא יתחיל לחייך לי באמת :))))

(היה לי כזה מוזר להיות בלי העגיל, גם אם זה היה כולה לשניה :| )

הקיצר.. עוד פעם אחת אני באה לשם, אני זוכרת איך קוראים לו, הוא יזכור איך קוראים לי (כי לזכור אותי לא קשה.. אפילו המנהל זוכר אותי.. איך לא?! חח)

וזה יעשה לי טוב על הלב חחח....

באמת שאני לא יודעת למה כל זה משמח אותי, אבל זה מה יש.. יאללה שמחו בשבילי שיש משהו שגולם לי עד כדי כך לאושר נו.

בנוסף קיבלתי 100 ש"ח הנחה לקעקוע ו20 ש"ח הנחדה לפירסינג.. יאי לי...

בכל אופן.. הינה תמונות מהיום D:

נזכרתי להצטלם כבר אחרי התחלתי להיראות עייפה.. אז באסה :\

כמעט נפלתי שם... :\

הינה.. רק ככה רואים ת'עגיל הזה... אבל שיהיה.

(סורי.. תקופה לא פוטוגנית בכלל.. לא יודעת מה יש לי)

הוכחה לכמה שהכל באמת סגול... (באמת שזה יצא במקרה)

אךך יום סגלגל כל כך חיחיחי....

גם הייתי לבד בבית לכמה שעות... אני מרוצה D:

יאללה גם ככה קטעו (תקעו חחחחחחחחחחחח עזבו.. המבין יבין) אותי באמצע כתיבת הפוסט אז יצא דיי מבולגן ולא מרגש  (לא מצחיק הכוונה)

ולא כלום, בטח גם הספקתי לשכוח כמה דברים.. אבל שיהיה.. בלונדה ועוד סנילית.. תתחשבו נו.

אבל היי זה לא משהו שאמור למנוע מכם להגיב D:

לסיכום: אניי אוהבת את הפירסר החדש, המקעקע החתיך שלי, ובעיקר.. את האמא הכוסית שלי!

נ.ב: מצאתי גם תמונות של אלינור מאותו יום בחופש שאיפרתי אותה.. אבל הפוסט הזה מספיק מלא.. אז אני משאירה את זה לפוסט הבא או משהו כזה.

סוף שבוע נעים :)

דיאן