ניכנס אליי לחדר פרפר כחול וציבעוני.
אוי הבושה, הוא אמור להיות חופשי!
מה לכל הרוחות?!
אין זה בייתו, בית סגור דלתות…
ראו מתנה מתחשבת מהחיים,
אין זה פלאים.
אוי פרפר מיסכן, ביש מזל.
אמא אדמה בגדה בך, כמה חבל.
התדע לצאת מבית חסר זכויות?
התדע לימצוא כאן, חיובי בנפשות?
אני בטוח שתצא חי ועצמאי…
על מי אני עובד?! איני בעצמי חופשי!
כבול בשרשראות וצעקות של הורים?
איזו בושה, אסור לנשום בלי תנאים!
זה מזכיר לי אגדה מפורסמת,
על הילד שלא רצה להיתבגר ועל עוד פיה מחוכמת.
בעוד שהוריו של הילד רצו שיתבגר,
הוריי רוצים שהמשיך לפגר.
אני מקווה שאתם יודעים למה אני מיתכוונת.
זה לא יותר מעוד פרשה מתוחכמת.
הילד רצה לשחק בסופרמן כמו ילד בן חמש,
בזמן שהוריו הכריחו לשחק בשחמט או בששבש.
אצלי זה סיפור די דומה ויותר מצחיק,
ואותי עד דמעות החניק.
לא רוצה לשחק בברבי.
רוצה לעיין בפילוסופית מרפי.
רוצה לשחק במשחק השחמט.
להפסיק את הכעב מתקיעת המחט.
עד שאני לא אברח,
לא אפסיק לעצמי את המתח.
מישהו צריך להכניס להם קצת שכל.
כסיבה להתנהגות מוטצית הזבל.
היה נעים לדבר איתך פרפר כחול ואמיתי,
הנעמת את יומי ובידיעה שאיני יחידי לא חופשי.
כששיחקתי נגד ההורים שלי משחק שחמט לא מכובד, הפסדתי והפסדתי חזק. ואפילו לא עשיתי מהלך אחד!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
