Where is my holly macaroni

למה כל פוסט של פריקת עצבים, תמיד יראה כאילו זה מכתב היתאבדות? ועכשיו כשאני חושבת על זה... מה צריך להכניס לאותם אנשים, שיש דברים הרבה יותר גרועים מיזה, הא? למשל, כשאנשים חולים במשהו הם מתחילים קצת לקחת או ליראות את החיים כשווים לפחות שקל אחד. לעומת, אנשים שחושבים שאם אדם אחד ומיסכן פגע בהם בצורה שטחית, זו סיבה מספקת למות. אולי אני האדם האחרון שידבר על מחשבות אובדניות, אבל משהו הגיע ודפק בראש הריק שלי והכניס לי קצת 10% שכל בראש. שלא שווה ליזרוק דברים שעוד אפשר לתקן אותם. וזה נכון, פשוט תנו לעצמכם סטירה ואולי משהו יתחיל לעבוד, כמו שזה עבד אצלי.

ליפעמים, זה יותר מרגיש כמו חבל תלייה, או אולי אפילו גיליוטינה שככל שרע לך זה מיתהדק. לאט, לאט והסכין חודר לעור וחותך את הבשר, ואתה מרגיש את קור מתכת הסכין.

אבל, זה כבר ניקרא אופטימיות! ההרגשתם ככה? לעעעע...