אתמול! סוף – סוף זכיתי לצאת החוצה! ראיתי סרט חדש,
הכרתי עוד אנשים, זכיתי ליראות את חלק מחברי האהובים. וזאת, לאחר וויכוחים רבים
שכמאט ולא יצאתי מהם בחיים, זכיתי לצאת החוצה. אבל, החזרה לבית התלווה בבכי ורגשות אשמה שהגיע עד
לשמיים, אבל, זה עבר (כמעט).
בכל מיקרה, בחודש האחרון גיליתי שאני חזקה! כן! כן! זה כבר
יותר מחודש נימשך! ויש תוצאות וציפיות.. אבל, אולי אני יותר מידי חזקה? הרי לרובכם
ידוע שמדובר בפחות מ1000...טוב תפסתם אותי, פחות בהרבה מ1000 קלוריות ביום. ואם
נחשב את הריצות ושריפת השוקיים, אז 500 קלוריות.. אבל, כל זה ניראה טוב, יפה וורוד,
עד למשמע קול וצירוף של מילים מחרידות – מוסד פסכיאטרי. הם מאמינים שאני מגלה
סיפתומים של אנורקסיה. אני לא יודעת, אם זה נכון או לא, אבל, בתהליך הזה המילה
הזאת מפחידה אותי. הם חושבים שבזה שאני
יורדת ק"ג וקצת יותר בשבוע, במקום חצי ק"ג מעודד אנורקסיה. זה שאני
מסרבת ליפעמים לאכול בבוקר ובערב מעודד אנורקסיה. הם אומרים שאם אני אמשיך לרדת
בצורה הזאת, בשלוש שבועות הקרובים, הם ישלחו אותי לפסיכיאטר לדבר על כמות ההגיון
הקטן שנישאר אצלי בראש.
אולי הם צודקים? אולי אני הופכת לחולת נפש?
מה התמונה הזאת אומרת לכם, האמ? ואיך אתם מרגישים אם זה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
