המבחן הגדול! כן! כן! אני אראה להם, מה אני מסוגלת!
.... זה פטתי...
אני לא, מסוגלת לכלום..
היא צוחקת לי מול הפנים, בעוד שאני מיסתכלת עליה במידה ניקרת
של רחמים עצמיים.
היהירות שלה, הרשעות. אפילו, לה אין מצפון? אני לא יודעת, אם עליי להיכנה
ולתהתענג
על ה-5 דקות וליסבול מול המראה.
מי שלא מבין על מה מדובר, אז מדובר על עוגה, מרשעת
שכל משהיא רוצה הוא להפיל אותי בפח. אני די הרבה זמן בדיאטה ולא נישברתי כבר
שבועייo עד שלוש, והורדתי מידה ניכרת של קילוגרמים. (מי שמכיר אותי טוב, יודע
שמדובר בבסיס יומי של קלוריות בודדות) אז המסקנה היא רעב גורס ומרושה של בוקר וערב
(זה עוזר).
אני לא, מעודדת אצלי אנורקסיה וכמובן שלא בולמיה. לא,
תימצאו אותי אצלכם בארוחה בולעת וטוכנת את כל מה שיש על השולחן, ואז מיתגנבת
לשירותים ומקיאה את כל מה שניכנס ולא ניכנס. אני ידעת מספיק על אנורקסיה, ובנות
שניראו כמותי גמרו את חייהם בתוך קופסת גפרורים, ביגלל שלא מצאו ארון קבורה קטן
מספיק.
אבל, לעומתי ניצבת אמא. היא הכריחה אותי לאכול, בכך
שהיתישבה מולי ולא הלכה לשום מקום בלי שאני אוכל. היא איימה, לקחת אותי לבדיקת דם
וליראות מה עוללתי לעצמי, אז נישברתי ואכלתי. בינתיים אני לא אנורקסית, עדיין הגוף
משתקק לאוכל כשהוא רעב.
אני לא יודעת מה להחליט, אם לקחת חתיכה אחת קטנה ששווה
9847584759759475 קלוריות. או, לא לאכול ביכלל ולגלות שירדתי עוד חצי קילו למחרת.
אני נוטה לכיוון של יותר לא לאכול, ביגלל שאני יכולה להיסתדר גם בילעדיה. אני לא חייבת
אותה ואת כל השוקלד ואת כל הפיפוצים שמעליו והקצפת שמעליה דובדבן.. זה לא טעים
בכלל...!
תודה שעזרתם לי להחליט!
אתם רואים! זה לא טעים ביכללל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
